העברת בעלות זוקקת מעשה קניין וגמירות דעת של הצדדים לעסקה. הרב ד"ר רון ש' קליינמן עוסק בשאלה האם מעשה הקניין מבטא או יוצר את גמירות הדעת שעל ידה עוברת הבעלות, וממילא אם יתברר לנו שיש גמירות דעת גם ללא מעשה הקניין, יהיה די בכך כדי להעביר את הבעלות, או שמא מעשה הקניין נדרש כיסוד עצמאי להעברת הבעלות ללא קשר למידת גמירות הדעת הגלומה בו, ורק דרכו ניתן להעביר בעלות. המחבר מראה שהאפשרות הראשונה היא הגישה המקובלת בראשונים ובאחרונים.

במערכת הקניינים בולט הוא קניין סיטומתא – מעשה הקניין המקובל בין סוחרים, שמחייב אותם גם לפי ההלכה. הרב דניאל כ"ץ מביא את דעות הראשונים בהבנת תוקפו של קניין זה, ומראה שהשיטה המרכזית היא שסיטומתא מבטאת את ההכרה בתוקפו של המנהג המקובל בעולם המסחר כדבר המחייב את הצדדים. מלבד שיטה זו יש מהראשונים שהסבירו את סיטומתא כתקנת חכמים מיוחדת או אף כקניין חליפין המוכר והמקובל. ישנן השלכות רבות להגדרת סיטומתא, ביניהן השאלה האם יש תוקף למנהג לקנות מיטלטלין בכסף, למרות שחכמים ביטלו אופן זה שנקבע בתורה.

במקרים רבים ישנו צורך או רצון לחלק את הבעלות באופנים שונים בין אנשים שונים. חלוקות אלה מעוררות את השאלה הבסיסית, מהי בעלות? בשאלה זו דן הרב עדו רכניץ תוך התייחסות לשני סוגים של חלוקה – חלוקה על ציר הזמן וחלוקת זכויות. ביחס לחלוקה על ציר הזמן נחלקו ראשונים ואחרונים, האם זכות שמוגבלת בזמן היא בגדר בעלות. גם ביחס לחלוקת זכויות נחלקו הפוסקים האם זכות מוגבלת היא בגדר בעלות. לשאלות עיוניות אלה נפקויות מעשיות, כך למשל, שאלת חלוקת הזכויות עולה באשר להצעה להגן על זכויות יוצרים על ידי שיור זכות ההעתקה אצל המוכר.

החרמת חפצי תלמידים בבית ספר לצורכי ענישה עולה מדי פעם על שולחן הפוסקים. הרב חיים יואל בלוך בודק במאמרו את שאלת הבעלות על אותם חפצים. מעמדם ההלכתי של קטינים אינו מאפשר להם לבצע פעולות קנייניות רגילות בעלות תוקף, אך במאמר נבדקות דרכים רבות נוספות שעל ידם קטין יזכה בחפצים ויהפוך להיות בעלים גמורים שלהם. הן משום "סיטומתא", הן על פי חוקי המדינה, הן באמצעות מתווכים כמו אפוטרופוס והן כשכר עבודה או ירושה.

במקום בו ישנה בעלות ישנם גם בעלים. כאשר מדובר בקניין פרטי בדרך כלל קל להגדיר מיהם הבעלים, אולם, כאשר מדובר ברכוש ציבורי יש בכך קושי. הרב פרופ' בן ציון רוזנפלד דן במאמרו, בבעלות הציבורית במשנת הרמב"ם, ומבחין בין שני סוגים שונים באופן מהותי של בעלות: האחת, היא שותפות של ציבור בבעלות על רכוש, והשנייה היא בעלות של כלל האומה כישות עצמאית. כאשר מדובר על שותפות תיתכן שליטה בנכס והעברת בעלות על ידי נציגי הציבור. שליטה כזו אינה מבטלת את הזכויות האישיות של כל אחד מהפרטים המרכיבים את הציבור. לעומת זאת, בעלות לאומית אינה מכירה בזכויות אישיות, ומשמעותה זיקה קניינית אל האומה כגוף אחד.

עולם המסחר מפגיש בין מוכרים וקונים, ובכלל זה בין יהודים ונכרים. הרב מיכאל יומטוביאן בוחן במאמרו כמה היבטים של מסחר בין יהודי ונכרי, ובהם אילו מעשי קניין תקפים בין יהודים ונכרים, וכן האם מעשי קניין שתוקפם מדרבנן תוקנו אך ורק לצורכי מסחר בין יהודים או שמא גם במסחר עם נכרים? מהמאמר עולה שאמנם גזל הנכרי אסור, אבל כללי ההגינות המיוחדים להלכה מחייבים אך ורק במסחר בין יהודים. לסיום, נבחנה השפעת המקום בו נכרתה העסקה על הדינים החלים עליה. המסקנה היא שככל הנראה יש לדון על פי החוק הנוהג במקום בו נכרתה העסקה.

קניית דירה היא תהליך ארוך ורב-שלבי. על רקע זה נזקק הרב יועזר אריאל לשאלה באיזה שלב עוברת הבעלות, זאת בהקשר לשתי תביעות שנדונו בבית דינו: האחת ביחס למכירת דירה שהתבטלה ולאחר מכן קוימה, ובה נפסק ששטר המכירה והתשלום לא סיימו את הליך הקנייה ללא הרישום בטאבו. במקרה אחר, נבנתה תוספת לבניין, ואחד השכנים נתבע להשתתף בהוצאות. מסקנת בית הדין היא שכיוון שההרחבה לא נרשמה בטאבו, הרי שלא ניתן לחייב את השכן על עצם הבנייה, אלא רק על חלק ההרחבה בו הוא משתמש.

הרב ד"ר מיכאל בריס מבקש במאמרו לחזק את התפיסה שלרישום קרקע ברשם המקרקעין (טאבו) יש תוקף של מכר דירה מבחינת ההלכה ללא צורך בהזדקקות לדיני סיטומתא. יתירה מזו, ללא רישום בטאבו המכירה לא חלה, גם לדעת פוסקי ההלכה שכתבו שהרישום איננו הכרחי, כיוון שלאחר שכתבו את הדברים, החוק השתנה.

תהליך מכירת דירה כולל מספר שלבים, מה שמקשה על קביעת הרגע המדויק של העברת הבעלות על הדירה מהמוכר לקונה. הרב חיים וידאל דן במעמדם ההלכתי של השלבים השונים ומבחין בין מועד ההתחייבות למכירת הדירה לבין מועד העברת הבעלות. לטענתו, בתנאים מסוימים, העברת החזקה בדירה יכולה להיות מעשה קניין. הרישום בטאבו גם הוא יכול לשמש כמעשה קניין, ולכל הפחות להוות תנאי שיעכב את העברת הבעלות, כאשר הצדדים גילו את רצונם בכך במפורש.

מושג משפטי מוכר במשפט הישראלי הוא "שעבוד צף" המאפשר הטלת שעבוד על נכסי החייב, כולל אלו שעוד לא הגיעו לרשותו ומאידך אינו חל על אלו שיצאו מרשותו לפני הטלת השעבוד. ד"ר מיכאל ויגודה סוקר את קיומו של מושג כזה של "שעבוד" במשפט העברי, ומסיק ממנו למשפט הישראלי שנמצא במבוכה ביחס ליכולת ליצור מושג שכזה כאשר לא מדובר בחברה. לצורך כך נבחנת בעיקר סוגיית שעבוד "דאיקני" – שעבוד על נכסים שהחייב יקנה – ויסודותיה בתלמוד ובראשונים.

דיני המקרקעין יוצרים סוגים שונים של בעלויות וקניינים, ובהם גם הסדר "בר רשות", שנהוג בעיקר ביישובים חקלאיים וביישובי יהודה ושומרון. הרב נתן חי עוסק בפסק דין במעמדו ההלכתי של "בר רשות", ומסקנתו, לאחר עיון הלכתי ומשפטי שמדובר בזכות קניינית על פי ההלכה. לאור זאת, נידונה שאלת ויתור על זכות זו בשיחה שבעל-פה. אגב כך, מוצע להקפיד על נהלים ומסמכים שימנעו עמימות וסכסוכים ממוניים.

אחד השלבים החשובים במהלך קניית דירה הוא רישום הערת אזהרה על הנכס לטובת הקונה, זאת כדי לוודא שהדירה לא תימכר לאדם אחר. הרב סיני לוי מציע במאמרו מספר אפשרויות להגדיר את משמעותה של הערת אזהרה על פי ההלכה. אם כחוק שמתקבל גם על הפוסקים משום שנועד לתקנת הציבור ואם כשעבוד המוטל על נכסי המוכר לצורך מכירת הנכס. בעקבות כך נבחנים מספר מקרים כגון מכירת דירה שטרם נבנתה ("על הנייר") וכן דיון במקרה סבוך של עסקת קומבינציה בה קבלן רשם הערות אזהרה לטובת מספר רוכשים, ולבסוף נעלם והותיר את הקונים בעימות מול בעלי הקרקע.

הרב שלמה אישון דן בשאלת אחריותם של הקונים לנזק או אובדן שאירעו לסחורה במהלך תהליך הקנייה. הוא מראה שישנם כמה גורמים המשפיעים על פסיקת ההלכה בתחום זה: א. האם המחיר של החפץ קצוב. ב. האם החפץ חביב על הלוקח או על המוכר. ג. האם הקונה נטל חפץ מסוים לבדיקה, או שהוא נטל כמה חפצים כדי לבחור אחד מהם.

אחד האמצעים ששינו את פני המסחר ללא ספק הוא כרטיסי האשראי. הרב דרור טוויל נטל על עצמו לבדוק באופן יסודי את ההשלכות ההלכתיות של ביצוע עסקה על ידי תשלום באשראי, ובמיוחד את סוג העסקות הנפוץ שבו נקנה חפץ מסוג מסוים בלי שהקונה ייחד אותו לעצמו. הכותב בוחן, האם מדובר בקניין או בהתחייבות, וכן האם גם כשאין חלות משפטית יש חובה מוסרית לקיים את העסקה ובאילו נסיבות הצדדים פטורים אף ממנה.

בימי קדם התנהלו המכירות בין בני אדם באופן ישיר. הרב איתי אליצור דן בשאלת רגע העברת הבעלות במקרים בהם העסקה נעשית בין קונה לבין מכונה, כגון, תדלוק עצמי בתחנת דלק, קניית מזון ממכונה, והזמנת מוצר באינטרנט, והספקתו בדואר. כמו כן, נדונה שאלת החובה המוסרית לקיים את העסקה במקרים אלו, על פי דין "מי שפרע".

על פי דיני אונאה יש איסור למכור במחיר השונה ממחיר השוק, וכאשר הפער בין המחיר ששולם למחיר השוק הוא יותר משישית – העסקה בטלה. כיום, בגלל המבנה המורכב של השוק, קיים קושי לקבוע את מחיר השוק ונשאלת השאלה מה נחשב לאונאה. בשאלה זו עוסק הרב זלמן נחמיה גולדברג שקובע כי ניתן להגדיר מחיר שוק גם כאשר אותו מוצר נמכר במחירים שונים. לדבריו, המחיר נקבע על פי רוב החנויות אך לעיתים מצטרפים שיקולים נוספים כמו היות החנות "חנות יוקרה" או מכירת מוצרי יסוד שמחירם שווה בכל מקום. במקרים כאלו דרך קביעת המחיר תהיה כמובן שונה. ביחס לשאלת קביעת מחיר שוק בימינו הרב אשר זעליג וויס טוען במאמרו שהיכולת לקנות ולמכור מקצות העולם בקלות רבה, יוצרת מצב בו אין מחיר שוק, ומהווה כעין הסכמה של הצדדים לעסקה לוותר על דיני אונאת ממון. זאת, פרט למוצרים הנתונים לפיקוח, בהם ישנו "מחיר שוק" על פיו חלים דיני אונאה.

ביטול עסקאות בעקבות פגם בסחורה מעורר שאלות רבות. הרב צבי יהודה בן יעקב דן בעסקת חליפין של רכב באופנוע, כאשר הרכב נתגלה כפגום ולאחר שנעשו בו ניסיונות תיקון רבים. לאחר דיון ארוך בשאלת דיני אונאה בחליפין מגיע המחבר למסקנה שביטול מיקח מחמת מום מפקיע לכל הדעות את המכירה, גם כאשר מדובר בעסקת חליפין (ברטר). בנוסף לכך הוא דן בשאלה האם יש מקום לחייב בתשלומים את קונה האופנוע על השימוש באופנוע עד לביטול העסקה. הוא מחדש שבמקרה של "חליפין שוה בשוה" החזרת האופנוע היא כתשלום בשווה-כסף ולא כהחזרת החפץ לבעליו המקוריים, ממילא אין מקום לחייב בתשלום על השימוש. אגב כך נדונה שאלת חיוב נזיקין בעקבות עצה רעה.

בין שני צדדים בעסקה נופלת לעיתים מחלוקת על מהותו וטיבו של המוצר שהוזמן. הרב עובדיה אחיטוב עסק באירוע שכזה כשהחפץ שהגיע לא תאם את ציפיות המזמינים. השאלה שעלתה הייתה: מי נושא באחריות במצב כזה? הכותב בוחן כללים שונים לפרשנות עסקה: באופן המצומצם ביותר, על פי גובה התשלום שסוכם, על פי הפרשנות המקובלת (רוב), ובהתאם לשאלה מיהו המוחזק. בנוסף לכך נדונו שאלות נוספות הנוגעות לביטול מיקח בעקבות מום, כגון חובת הלוקח לבדוק את החפץ ועוד.

אחת הבעיות המשמעותיות בעולם המסחר החקלאי היא מעמדה של סחורה שהתקלקלה במהלך המעבר מהמגדל אל המשווקים. שאלה זו עמדה בפני הרב יהודה זולדן בשבתו בהרכב בית הדין בגוש קטיף. מרכיב מיוחד במקרה שהובא לפניו הוא מעורבות של המדינה שעיכבה את השיווק מסיבות בריאותיות. בפסק דין מנומק הוא מטיל את מרב האחריות של קלקול הסחורה על כתפי המגדל. לדבריו, מעורבות כזו של המדינה היא חיובית, והיא חלק מהסיכונים שאינם באחריות הקונים. מכיוון שרגליים לדבר שהסחורה הייתה מקולקלת קודם להעברתה למשווק הרי שהמיקח נעשה בטעות וניתן לבטלו, ועל המגדל לשאת בנזק. המגדל ערער על פסק הדין, ובפסק דין נוסף התברר שהייתה גם רשלנות של המשווקים באחסון הסחורה. כיוון שהיה קושי להכריע מה מידת ההשפעה של הרשלנות על הנזק לסחורה, הוחלט לפשר בין הצדדים ולחייב את המשווק בשליש מהתמורה לה התחייב.

הגינות היא אחד התנאים לקיומו של שוק כלכלי משגשג, אולם, למרות המאמצים הכבירים שום מערכת משפט אינה מסוגלת לכפות על הפועלים בשוק להתנהג בהגינות. הרב אברהם גיסר עומד במאמרו של חשיבותם של ההגינות והיושר במסחר גם, ואולי דווקא, כאשר לא ניתן לקבל סעד משפטי. המאמר מתמקד באותן הפרות אמון הנמצאות מתחת לסף האכיפה המשפטי – מחוסר אמנה, ומי שחלה עליו קללת "מי שפרע". טענתו העיקרית היא שיושר במסחר הוא תנאי לקיומו של שוק מפותח, ויותר מכך לקיומה של החברה האנושית בכלל.