ניתן לעגן בחוזה מכירת מקרקעין מגבלות על מכירה עתידית לאדם מסוים או לקבוצה מוגדרת באמצעות מנגנונים הלכתיים שונים, ובהם שיור זכות, זכות קדימה, תנאי במכירה או התחייבות כספית. מבחינה הלכתית קיימת מחלוקת בדבר תוקפו של שיור זכות מניעתית, ואילו זכות קדימה או רכישה חוזרת נראות כפתרונות מעשיים יותר. כדי שההגבלות יחולו ובפרט גם על רוכשים עתידיים יש צורך בעיגון משפטי מתאים, כגון רישום הערת אזהרה, ובכל מקרה מומלץ להיעזר בעורך דין המתמחה במקרקעין.

לאחר שנעשתה מכירת דירה כדין, אין לשוכר זכות להוציא את הדירה מידי הקונה מכוח דינא דבר מצרא. העובדה שהדירה טרם נרשמה בטאבו או שנקבע פיצוי מוסכם למקרה של הפרת החוזה אינה מונעת את תוקף המכירה.

אסור לפנות לבתי המשפט ללא קבלת כתב סירוב מבית דין.

בית הדין מתיר דיון כאשר צד אחד מיוצג והצד השני לא.

שימוש זניח ברכוש שאין מקפידים עליו, כגון הדלקת אור או הטענת טלפון, מותר מעיקר הדין, אף שיש מקום להחמיר בכך מצד מידת חסידות. כאשר האחראי במקום מוסמך להתיר את השימוש, אין מקום להימנע ממנו. שימוש בעיפרון מותר רק כאשר מדובר בשימוש מועט וזניח, ולא בשימוש משמעותי ומתמשך.

כאשר מועד התשלום המקובל הוא בסוף השנה בעת הגשת הדוח, תשלום חודשי נחשב להקדמת תשלום ולא לריבת. לכן ניתן להציע מחיר מוזל למסלול התשלום החודשי, ואין בכך איסור ריבית אלא הנחה מותרת על תשלום מוקדם.

לפי דין תורה אין חובה עקרונית לנמק פסק דין למעט מקרים חריגים, אך חוק הבוררות מחייב הנמקה מסוימת. חוות דעת מומחה מטעם צד נבחנת כטענה, ואילו מומחה מטעם בית הדין נהנה ממעמד מיוחד, לצד אפשרות לסטות ממסקנותיו במקרים חריגים ומנומקים. כמו כן, בית הדין פועל לבירור האמת ולפתרון הסכסוך, אינו ממהר להגדיר בעל דין או עד כשקרן, ובדרך כלל אין לפסול הרכב רק משום שדן בעבר בשאלות או בבעלי דין דומים.

ברכב שקיים בו פגם הנדסי ידוע שעלול לגרום בעתיד לנזק משמעותי למנוע, והעובדה שהרכב נוסע כיום ללא תקלות אינה שוללת את קיומו של הסיכון. מבחינה הלכתית יש חובה לגלות לקונה מידע זה, שכן מדובר בפגם מהותי שרוכשים סבירים מייחסים לו חשיבות בהחלטת הקנייה. מומלץ לנהוג בשקיפות מלאה, להציג את מלוא המידע לקונה, ולשקול הפחתה במחיר שתבטא את הסיכון האפשרי ותאפשר עסקה הוגנת.

נושא השקעה כשרה נדון כמה פעמים באתר וריכזנו בתשובה זו כמה הפניות

המלווה רשאי לבקש לאחר ההלוואה מהלווה צדקה עבור אדם אחר, אף שיש למלווה טובת הנאה חברתית מכך, כיוון שההנאה אינה מגיעה ישירות מהלווה ומדובר במצווה, והריבית אינה 'קצוצה'. הדבר מותר לכל הדעות אם הלווה היה תורם גם ללא קשר להלוואה, ויש מהפוסקים המקלים בכך בכל מקרה.

יש לקבל מבית הדין כתב סירוב לפני פניה לערכאות

ההטבה של אופיס ממשרד החינוך ניתנת לכל תלמיד עם אפשרות התקנה על מספר מכשירים, ללא ציון מגבלה על בעלות או מיקום המכשיר. מן הפרסומים הרשמיים לא עולה שיש דרישה שהשימוש יהיה דווקא במכשירים שבבעלות התלמיד או בביתו. לכן נראה שיש מקום לומר שאין הקפדה על זהות המכשיר, וניתן להתקין גם על מחשב אחר, אם כי הדבר טעון עיון מצד דיני רישוי שימוש אישי.

המוכר חייב לשלם למתווך כפי שסוכם ביניהם, ובמקרים מסוימים אף יתחייב בפיצוי אם סייע לקונה לעקוף את המתווך בניגוד להסכם בלעדיות. לגבי הקונה, יש מקרים שבהם אינו חייב בדמי תיווך, במיוחד כאשר הגיע למוכר רק דרך פרסום כללי ולא באמצעות קשר ישיר שיצר המתווך. עם זאת, כאשר מקובל לשלם דמי תיווך גם במצב כזה, או כשהמתווך ניסה להסתיר את פרטי העסקה והקונה עקף אותו ביוזמה מיוחדת – הקונה חייב לשלם, והכול תלוי בנסיבות המקרה.

בעלת גן מחלה להורים על המשך התשלומים לאחר שהוציאו את ילדתם מהגן, ואף הוקלטה אומרת שאינה מתכוונת לתבוע אותם, למרות שלטענתה עשתה זאת מתוך לחץ. בתשובה נפסק שאין לראות בכך אונס, משום שמותר לצד השני לטעון שזכותו בדין תורה, ולכן המחילה נחשבת מחילה תקפה. להבא מומלץ לקבוע בחוזה בית דין מוסכם מראש ולהוסיף סעיף המאשר את תוקף ההתחייבויות לפי השיטות ההלכתיות המקיימות את החוזה.

מותר לתבוע חברת ביטוח בבית משפט אזרחי, משום שהחברה התחייבה מראש לשלם לפי פסיקת בתי המשפט, והדבר נחשב חלק מתנאי ההתקשרות עמה. לכן גם מותר להעיד בבית המשפט לטובת התובע כנגד חברת הביטוח, ואין בכך איסור של פנייה לערכאות. בנוסף, ישנם נימוקים הלכתיים נוספים המתירים עדות כזו במקרים מעין אלו.

באופן עקרוני, הוצאות בית הדין מתחלקות בין שני הצדדים, אך הוצאות אישיות של ייצוג משפטי, כגון שכר עורך דין או טוען רבני, אינן ניתנות בדרך כלל לתביעה מהצד השני. הטעם לכך הוא שהוצאות ייצוג נחשבות הוצאה שאדם מוציא עבור עצמו, ולא לצורך בירור הדין המשותף לשני הצדדים. עם זאת, כאשר צד מסרב להתדיין כדין, גורם להוצאות מיותרות, או כאשר בשטר הבוררות ניתנה לבית הדין סמכות מפורשת לחייב בהוצאות – ניתן לחייבו בהחזר הוצאות.

דיירים ביחידות שנבנו על הגג דינם כשאר הדיירים בבניין, ועל כן חייבים בתשלום ועד הבית כמו כל דירה נוספת. חלוקת התשלום בין שוכר למשכיר נקבעת לפי ההסכם ביניהם; בהיעדר הסכמה, השוכר משלם על הוצאות שוטפות והמשכיר על הוצאות פיתוח. גם אם השוכר עומד לעזוב בקרוב, עליו לשאת בהוצאות השוטפות, ואם אינו משלם – הוועד רשאי לפנות לבעל הדירה.

תשלומי ועד הבית נקבעים לפי מידת ההנאה מהרכוש המשותף, אך בפועל נהוג לגבות לפי גודל דירה או תשלום אחיד. לכן אין לחייב בעל מרפאה בתשלום נוסף רק בגלל פעילותו, אם שיטת הגבייה בבניין קבועה ואחידה. עם זאת, אם המרפאה גורמת להוצאות חריגות (כגון שימוש רב או לכלוך), ניתן לחייב בתשלום נוסף, ויש אף מקום חוקי והלכתי לכך.

גזבר ועד בית נחשב בדרך כלל שומר חינם ולכן פטור מתשלום במקרה של גניבה (כאשר אין פשיעה), ורק אם דינו כשומר שכר ייתכן חיוב. מאחר שיש מחלוקת וגם צד לפטור מדין "בעליו עמו", אין לחייב את הגזבר לשלם על הכסף שנגנב.

צוואה הדדית יכולה לקבל תוקף הלכתי באמצעות נספח מתאים או נוסח עצמאי, ובדרך כלל נדרש גם מעשה קניין (כגון קניין סודר); עדים כשרים מועילים לחיזוק אך אינם תמיד הכרחיים כשיש צוואה אזרחית מאומתת. לאחר פטירת אחד מבני הזוג, הרכוש עובר לשני כבעלים גמור והוא רשאי לשנות את צוואתו, אך שינויים לפני פטירת בן הזוג הסותרים את ההסכמה ההדדית עלולים לבטל את הצוואה.