מן המפורסמות הוא, שלפי דין התורה, עדות מתוך הכתב אינה קבילה, כל עוד אין העד מופיע בפני בית הדין. למרות זאת, מכיר דין התורה בתקפותם של שטרות, אף שלכאורה, חתימת העדים על השטר אינה אלא עדות מתוך הכתב. הראשונים הציעו הסברים שונים להבחנה שבין שטרות לעדות מתוך הכתב. על רבים מן הראשונים מקובלת ההבחנה בין עדות שנכתבה על דעת המתחייב, שהיא כשרה (שטרות), לעדות שנכתבה במעמד צד אחד בלבד, הפסולה. אולם, התשובה לשאלה מי הוא 'מתחייב', לגמרי לא פשוטה. הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג סוקר את התשובות השונות והמגוונות שניתנו לשאלה זו על ידי הפוסקים, תוך שהוא עומד על הקשיים שמעוררת כל אחת מן התשובות, ואף מציע תשובה מקורית משלו, להגדרת 'דעת המתחייב'. אגב הדיון, מבחין הרב גם בין 'חיוב ישיר' ל'חיוב עקיף', בין 'עדות ראייתית' ל'עדות הצהרתית' ואף נוגע בשאלות יסוד בדבר זכויותיהם וחובותיהם של האישה והבעל, מכוח הנישואין.

על מנת ששטר יהיה בר תוקף משפטי, יש לקיימו. הקיום נעשה באמצעות עדות על חתימת עדי השטר, שהיא אכן חתימת העדים ולא מזויפת. עדות זו, ייחודית היא, באשר אין היא כפופה למגבלות שונות שהוטלו על עדויות רגילות. למשל, אין היא חייבת להימסר במעמד בעל הדין. האם עדות כזו גם אינה כפופה למגבלה שנדונה במאמר הקודם, בדבר פסלותה של עדות מתוך הכתב? הניסיון לדלות תשובה ברורה מדברי הפוסקים לשאלה זו, מותיר מבוכה רבה, באשר לעתים נראה, שהפסיקות אינן אחידות, ולוקות בסתירה פנימית. על קשיים אלו עמדו רבים, והוצעו להם תשובות שונות ומגוונות. הרב משה ארנרייך סוקר את הקשיים, את ההסברים השונים שהוצעו על מנת ליישב קשיים אלו, ואת העקרונות העולים מן ההסברים.

מן המפורסמות הוא, שהמשפט העברי שולל הגדתה של עדות מתוך הכתב. יחד עם זאת, המשפט העברי אינו שולל את כוחם הראייתי של שטרות, משום שלכאורה, הראיות המוסקות מהם הן בגדר עדות שבכתב. לרמב"ם, שיטה ייחודית בעניין זה. לדבריו, מדין התורה אין אמנם לשטר כל כוח ראייתי, משום שהוא בגדר עדות שבכתב. כוחו של השטר נובע מתקנת חכמים, שהכשירה עדות שבכתב הנמסרת באמצעות השטר. הקושי המרכזי שמעוררת שיטתו הוא, שממקורות שונים ניתן ללמוד, שכוחו הראייתי של השטר יפה, אף לעניינים שמקורם אינו בדברי חכמים, כגון: גירושין. כיצד ראיה שכוחה הוא רק מדברי חכמים, מסוגלת להתיר את האישה? כך שאלו רבים. התשובה המקובלת מבחינה בין שטרות 'קנייניִים', שבהם העדות משנה מצב משפטי (כמו גט), לבין שטרות 'ראייתיים', שבהם העדות נדרשת לשם הבהרת האמת העובדתית. עדות שבכתב מועילה, לפי הסבר זה, אף מדין התורה, בשטרות 'קנייניים'. הרב מיכאל בריס מציג הסבר זה, עומד על הקשיים העולים ממנו, ומציע הסבר אחר, חדשני, המעצים במידה רבה את כוחם של חכמים בדיני הראיות. לפי הסבר זה, יש בכוחם של חכמים לחדש ראיות, שמדין התורה אין הן ראיות קבילות. אולם, משחידשו כך, כוחן של הראיות ה'חדשות', אינו מצטמצם לתחום של 'דיני סופרים' בלבד, אלא כוחן יפה לכל דין מדיני התורה. או בלשון קצרה, השאולה מדיני הקניינים: ראיה מדרבנן מועילה לדאורייתא. לקביעה זו ישנן השלכות חשובות, שיש בהן להאיר הלכות שונות בדברי הרמב"ם, שעליהן עומד הרב בריס בהרחבה.

במבט היסטורי על ספרי השטרות עוסק הרב ד"ר יפתח יצחק שנדורפי במאמרו. חלקו הראשון של המאמר פותח במבט על תרומתם של קבצי השטרות, ועל תרומתם של סופרי השטרות להעמדת הנוסח של השטרות. הוא ממשיך בהתבוננות על הסוגים השונים של הקבצים, ועל מועד התפתחותם. בחלקו השני הוא נוגע מעט במוסדות התיעוד, התיקוף והמימוש של השטרות בעם ישראל, בדגש על המוסד שהתקיים טרם חורבן הבית – מוסד הערכי.

אדם עובד בעירייה. הופקדו בידו כרטיסי מתנה והם אבדו. האיש פטור מלשלם.