כדי לממש פסק דין שניתן בבית הדין בהוצאה לפועל יש לאשר אותו בבית המשפט המחוזי. בקובץ המצורף ישנן הנחיות לביצוע הליך זה.

בית הדין לדיני ממונות פועל במרחב המשפטי בישראל מכוח חוק הבוררות. לכן אם נתבע לא מגיע לדין לפני שחתם על שטר בוררות לא ניתן להפעיל מולו סנקציה חוקית. לעומת זאת פסק הדין של בית הדין לאחר אישרורו תקף ככל פסק דין אחר ומכובד ע"י חברות האשראי.

בהסכמי הבוררות המקובלים מסמיכים הצדדים את בית הדין "בין לדין ובין לפשרה". הסמכה זו מחייבת להגדיר מה נכלל בסמכות בית הדין לפשרה. בסוגיה זו עסק הרב דניאל כ"ץ שעמד על ההבחנה בין פשרה על פי דין לבין פשרה בהסכמת הצדדים. גם כאשר מדובר על הסכמת הצדדים, יש להבחין בין הסכמה נקודתית לפשרה מסוימת שבית הדין הציע לצדדים (שדומה במידת מה לגישור), לבין הסכמה כללית שבית הדין יכריע בדרך של פשרה. הרב כ"ץ הוסיף והדגיש שגם פשרה צריכה לעשות מתוך חתירה לצדק במובנו הרחב. כמו כן, הפשרה מאפשרת להרחיב את סמכות בית הדין ולהשיב לו סמכויות שאבדו לבתי הדין, ובכלל זה, הכרעה במחלוקות וחיוב בנזקי גוף.

במקרים מסוימים ניתן לחייב את הרב שחזר בו ללא סיבה מוצדקת בתשלום הוצאות

דיון בבית דין של תורה מתחיל בחתימה על הסכם בוררות. תפקידו של ההסכם להעניק לבית הדין את הסמכויות במסגרת חוק הבוררות. בנוסף, תפקידו להגדיר את סמכויות בית הדין על פי ההלכה ולהעמיד לרשותו "ארגז כלים" שיאפשר לו להכריע במחלוקות באופן הלכתי וצודק. הרב הלל גפן עומד על השאלות ההלכתיות שאליהן יש להתייחס ומבאר את הסכם הבוררות של רשת בתי הדין "ארץ חמדה – גזית".

על פי המשנה אחת הדרכים לגיבוש הרכב של בית דין היא בדרך של "זה בורר לו אחד" (זבל"א). כלומר שכל אחד מבעלי הדין בוחר דיין אחד, ושני הדיינים בוחרים דיין שלישי. דרך זו להקמת בית הדין מעוררת מספר שאלות בהן דן הרב נתן חי, ובכלל זה, אם בית דין של זבל"א הוא בית דין רגיל או שמא סוג של בוררות, אם עדיף להתדיין בפני בית דין רגיל או בפני בית דין של זבל"א. כמו כן נדון אופן התנהלות בית דין של זבל"א, ומתברר כי במשך שנים רבות לוקה דרך זה בהתנהלות שאינה הגונה, ועל כן יש מן הפוסקים ששללו אותה לחלוטין.

פסיקת בתי הדין לממונות מותנית על פי החוק בהסכמת שני הצדדים שבית הדין יכריע ביניהם. במקרה שהנתבע מסרב לקבל את סמכות בית הדין על בית הדין להתיר לתובע להגיש את התביעה בבית המשפט. הלכה בסיסית זו מעוררת שורה של שאלות נוהליות שבהן עסק הרב הלל גפן: כיצד יש להודיע לנתבע על התביעה, מה הראיה הנדרשת לסירובו של הנתבע כדי להתיר לתובע לפנות לבית המשפט, ומה דינו של נתבע שמוכן להתדיין בדין תורה אך אינו מוכן לחתום על הסכם הבוררות המקובל "בין לדין ובין לפשרה". בנוסף, נדונה השאלה המהותית, האם לאחר שנתבע סירב לבוא לדין תורה, והדיון התקיים בבית המשפט, רשאי התובע לגבות את מה שפסק בית המשפט, או שמא רק את מה שמגיע לו על פי ההלכה.