מאמר זה בוחן את הגדרת "קו העוני" כפי שנקבעה על-ידי חכמי ישראל, לאורך תקופה הנמשכת על-פני כאלפיים שנה. לדבריו חכמי ישראל קבעו כי מי שאין לו יכולת כלכלית לפרנס את עצמו ואת בני ביתו, כלומר שאינו מסוגל לספק מזון וביגוד ברמות מינימליות הנחוצות לקיום, יוגדר כעני, וככזה הוא זכאי לתמיכה כספית מהקופה הציבורית לרכישת מזון וביגוד. לטענתו לאורך כל הדרך יש הגדרה אחת ויחידה של קו העוני, למעט מספר חריגים המכונים "עניים בני טובים". (המאמר פורסם בכתב העת בטחון סוציאלי מס' 89)

מחקר זה מבקש להיענות לאתגר שהציב פרופ' שבתאי רוזן המנוח להציע "תיאוריה כללית על יחס היהדות וההלכה למשפט הבינלאומי". צורך דומה ניתן לזהות בשנים האחרונות גם בין פוסקי הלכה, מנהיגי קהילות וכמה חוקרים של המשפט העברי. המחקר הנוכחי מציע שיש אכן תחום הלכתי של 'יחס ההלכה למשפט הבינלאומי', המחקר מגדיר את התחום ומבקש לתרום תרומה יסודית ומשמעותית למחקר של התחום.

מחקר זה מצביע על שלוש גישות בהבנת המושג מדינת התורה. הראשונה (שאותה מייצג ישעיהו ליבוביץ) שוללת את קיומו, שכן ההלכה שהתפתחה בגלות אינה מתאימה למדינה יהודית ריבונית. גישה זו לא התקבלה כלגיטימית על ידי הציבור הדתי (אורתודוקסי), שכן היא טוענת שיש לשנות את התוכן ההלכתי על ידי שימוש בכללים שאינם מקובלים כנכונים הלכתית. הגישה השניה טוענת כי המושג אינו אלא סיסמא בלבד. גישה זו רואה את ההלכה כמחייבת, אך טוענת כי ההלכה אינה מתייחסת למדינה, אלא ליחידים המרכיבים אותה. כך, ההלכה אינה מתייחסת אל הצבא, אך החיילים המרכיבים את הצבא מחויבים לשמור מצוות, כדוגמת שבת וכשרות. הגישה השלישית רואה את התורה כמנחה את כל אורחות חייה של מדינה: את תחומי המדיניות, החוק והמשפט. מבחינה תיאורטית, גישה זו שואפת ללמוד הנחיה תורנית לכל שאלה ציבורית והתנהגות פוליטית. יש לראות בכך שאיפה ליצירת מדינת תורה מן היסוד, כאשר הסוגיות המרכזיות בכל תחום יילמדו מהתורה. מובן, שקשה למצוא בתורה הנחיה תורנית מקפת שכזו. המחקר עוסק בגישה זו, הנותנת משמעות עמוקה למדינת התורה. הסוגיות המרכזיות העולות כתוצאה מהבנה זו של מושג מדינת התורה הן התוכן התורני של מדינת התורה, ומעמדם של חכמי התורה בה.

חלק א של העבודה עוסק בהגדרת קו העוני וההתפתחות שחלה בנושא. חלק ב . עוסק בנתינה לעני, הנתינה של הפרט והנתינה הציבורית.

המעשים השונים הכלולים בתחום המשפט העברי, נחלקים לשני סוגים עיקרים: א. מעשים שעיקרם בתוצאה. ב. מעשים שעיקרם הוא המעשה עצמו. באופן כללי ניתן לומר, כי למעשים המשתייכים לסוג הראשון תהיה משמעות הלכתית גם אם נעשו תוך העדר שליטה, ואילו למעשים המשתייכים לסוג השני לא תהיה, בנסיבות של העדר שליטה, כל משמעות הלכתית. עיקרון זה משתרע על פני תחומים רבים מתחומי המשפט העברי: עבירות, שינוי מעמד אישי, קיום מצוות ודיני הנזיקין.

חלקה הראשון של עבודת הדוקטורט עוסק בהגדרת מושגי היסוד של איסור לשון הרע ובמקורותיו הנורמטיביים. חלק זה מתמקד בעיקר בניתוח אנליטי של המושגים ההלכתיים הקשורים באיסור (מה בין "לשון הרע" לבין "רכילות", בין "לשון הרע" ל"מוציא שם רע" וכיו"ב), במקורותיו בתורה ובחז"ל ובדינמיקה של התפתחות הספרות ההלכתית בנושא, אשר עברה תהליכים ושינויים שהגיעו לשיאם עם כתיבת ה"חפץ חיים". לצד אלה, עומד המחקר גם על הדמיון בין ההגדרות והיסודות ההלכתיים של האיסור בהלכה היהודית, לבין מקביליהם באסלאם ובנצרות. החלק המרכזי האחר של המחקר מתמקד ברקע העיוני של איסור לשון הרע. בחלק זה נדונים טעמי האיסור (ובעיקר- מה הבסיס העיוני להחלת האיסור גם כאשר פרסום הגנאי אינו שקרי? האם לאדם מוקנית זכות ל"שם טוב" שאינו משקף את המציאות?) וכן השאלה, מדוע הספרות היהודית העוסקת בו משייכת אותו כמעט תמיד לעולם ה"מידות" ולא לעולם הנזיקין. לקראת סופו, עוסק המחקר בניתוח כלים הלכתיים לריכוך ה"מתח" המובנה בין איסור לשון הרע לבין חירות הביטוי ובסנקציות ההלכתיות על הפרת האיסור.

משנתו הייחודית של הרב ולדנברג כוללת עיסוק שיטתי באורח יוצא דופן בשאלות היסודיות והיישומיות של מדעי המדינה בכלל ושל דת ומדינה בפרט. ובכלל זה התייחסות שיטתית לשאלות התיאורטיות והעקרוניות של היחס בין תיאוקרטיה ודמוקרטיה. לצד הדיון התיאורטי, הרב ולדנברג כפוסק הלכה בכיר וכדיין בבית הדין הרבני, עסק בשאלות הלכתיות קונקרטיות הנוגעות למעמדה ולהתנהלותה של מדינת ישראל. השוואה בין הדיון התיאורטי של הרב ולדנברג לבין הדיון ההלכתי מאפשרת לעמוד על נקודות המתח והממשק שבין תיאוקרטיה ודמוקרטיה, ועל ההבדלים בין תיאוריה ויישומה. העבודה נכתבה לשם קבלת תואר מוסמך במחלקה למדעי המדינה של אוניברסיטת בר-אילן.

ישנם פערים משמעותיים בין חובות הנאמנות שמטיל המשפט הישראלי על חב האמון לחובות הנאמנות שמטיל המשפט העברי עליו, פערים אלו והמשקל היחסי של כל אחת מחובות האמון בכל אחת משיטות המשפט, נובעים מתפיסות מנוגדות בנוגע לטבע האדם ולתכליתן של החובות שמטיל המשפט על חב האמון.

העבודה עוסקת בהתערבות המשפטית ביישוב משברי נישואין ובמניעתם, היקפה וגבולותיה, כפי שהתפתחו בהלכה, מספרות חז"ל ועד הפסיקה כיום במציאות המשפטית המורכבת במדינת ישראל בה שולטות שתי מערכות שיפוט בדיני המשפחה.

האם ישנם עקרונות יהודיים למדיניות חוץ? האם יש מי שטרח לתרגמם לשפת המעשה המדיני-דיפלומטי? באילו מישורים מתנהל המפגש המדיני בין מדינת ישראל לאומות העולם בימינו? מה ההשלכות שיש לכך על גיבוש המדיניות ועל ניהול מערך ההסברה? הרב ד"ר יעקב הרצוג ז"ל היה מן המדינאים המזהירים שקמו למדינת ישראל. במשנתו ובפעולותיו לאורך השנים ניתן לראות שיטה יהודית אותנטית ומעמיקה של הגות מדינית חדשנית ורלוונטית לימינו אלה.

המחקר בחן את דרכי התמודדותם של מנהיגים אורתודוכסיים בולטים, עם התנועות הרעיוניות השונות שפעלו בהקשר הכלכלי-חברתי במהלך שלהי המאה התשע עשרה והמאה העשרים. התפיסה המקובלת על רובם המוחלט של ההוגים, נמצאת במרכז המפה הפוליטית מבחינה חברתית. כל ההוגים האורתודוכסים מתנגדים לגישות הקיצוניות – הקפיטליזם הצרוף מזה, והקומוניזם הבולשביקי מזה.

מחקר זה חקר את נושא הסמכות המשפטית של בתי הדין הדתיים-פרטיים מול בתי המשפט האזרחיים. מטרת המחקר הייתה לזהות ולבחון את מניעיהם של מתדיינים מהציבור הדתי-לאומי, בבחירת ערכאה שיפוטית בבית דין רבני-פרטי או בבית משפט אזרחי והאם ישנה אידיאולוגיה סדורה הנובעת מהמניעים שהתגלו. ב- 81% מהראיונות נבחר בית הדין הרבני-פרטי כאפשרות העדיפה להתדיינות בסכסוכים אזרחיים על פני בית המשפט האזרחי. המניעים המרכזיים אשר הביאו 78% מהמרואיינים להעיד כי בעת סכסוך אזרחי בחרו/יבחרו בערכאה שיפוטית בבית דין רבני-פרטי הינם: יעילות המערכת ומעמדו הדתי של בית הדין.

המחקר הוא עבודת המוסמך (M.A) של הרב ד"ר יצחק רונס בהנחיית הרב ד"ר איתמר ורהפטיג. בעבודה מובא ניתוח של עמדתו ההלכתית של הרב הרצוג ביחס למדינת ישראל, ועיקרי מסקנת המחבר היא שתפישתו הציונית של הרב הרצוג היא שהגאולה תבוא דרך הטבע - כלומר כתוצאה ממעשה אדם. ולכן למדינה ישנו פוטנציאל שיש לפעול למימושו. מאידך, אין כל סיבה להצדיק את המדינה בכל מקרה אם אנו מעצבים את הגאולה בידינו, אלא יש לעצב אותה שתבנה בדרך הראויה. זאת בניגוד לטענה שהוצגה ביחס לאנשי דת אחרים שראו במדינה גאולה משמים ובגללה הם העניקו לגיטמציה דתית לכל המהלכים המדיניים של השלטון.

הקמתה של מדינת ישראל חייבה את העולם הרבני להתמודד עם אתגר הלכתי שעמו לא התמודדו פוסקי ההלכה מזה אלפיים שנים: הנחת תשתית הלכתית לכינונה של מדינה ריבונית יהודית, עצמאית ודמוקרטית, שבה יש אחוז ניכר של בני מיעוטים, ולא פחות חשוב מכך, שרוב אוכלוסייתה איננה מגדירה עצמה כשומרת מצוות. הרבנים יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אליעזר יהודה וולדינברג ושלמה גורן היו מהראשונים שביקשו להיענות לאתגר זה. מחקרים רבים נכתבו עליהם ועל משנתם ההלכתית, אך עד כה טרם נחקרה משנתם המדינית כמכלול שלם. בכך עוסקת עבודה זו.

התמונה המצטיירת מניתוח תפיסתו הפוליטית של המהר"ם עד כה היא של תפיסה כפולה. הקהילה היא שותפות על פי הגדרתה המשפטית הבסיסית בעוד שהגדרתה כקהל קדוש, כהתאגדות קדושה מגדירה רבות מן הפעילויות של הקהילה הלכה למעשה. עבודה זו מבוססת על עבודה לקבלת תואר ד"ר.

מחקר זה חקר את נושא הסמכות המשפטית של בתי הדין הדתיים-פרטיים מול בתי המשפט האזרחיים. מטרת המחקר הייתה לזהות ולבחון את מניעיהם של מתדיינים מהציבור הדתי-לאומי, בבחירת ערכאה שיפוטית בבית דין רבני-פרטי או בבית משפט אזרחי והאם ישנה אידיאולוגיה סדורה הנובעת מהמניעים שהתגלו.

עבודה זו בוחנת את הנוהג שאיפשר לפרט למחות כנגד החלטות הקהילה, וכיצד הוא מאפיין את מודל השלטון היהודי בימי הביניים. אחד מהמודלים המרכזים של שלטון שהוצגו בעובדה הוא "מודל הברית" לו שלושה הצלעות: ה' - מלך – עם. אשר יישומו של הרעיון במושגים חוקתיים של שיטת ממשל זה מודל "שלושת הכתרים": "כתר תורה", "כתר מלכות" ו"כתר כהונה". מודל זה נשמר גם בימי הביניים כפי שרואים בדיונים על נוהג המחאה, כאשר הדיון המרכזי הוא בשאלה מהם היחסים שבין ה"כתרים" והיכן רעיון המחאה משתלב במודל זה? בין יתר מסקנותיו הוא שחכמי הדורות יצאו כנגד משתררים על הקהל בין אם היו אלה משתררים שטענו ל"כתר תורה" ובין אם היו אלה משתררים שטענו ל"כתר מלכות".

במאמר נבחן היחס שבין המוסר להלכה בכתביהם של פוסקי הלכה ציונים־דתיים, מתוך בחינת יחסם לדוקטרינה של חסינות אזרחים, לפיה יש להגביל את המלחמה ולהוציא את האזרחים ממעגל הלחימה. המאמר נכתב במסגרת המכון ופורסם בכתב העת מורשת ישראל 18 גיליון 2