יואב גלנט, הרמטכ"ל המיועד, נחקר בשתי עבירות ערכיות חמורות כאשר עבירה גוררת עבירה: האחת היא תפיסת שטח שלא כחוק, והשניה השקר לוועדת טירקל. על פי הפרסומים, בפרשת גלנט אנו מוצאים את הבעיה בשני הצדדים שלה. המערכת שוגה בכך שהפתרון היחידי שהיא מציעה הוא הדחה, וממילא היא מעודדת את מי שטעה וחטא להסתיר את מעשיו. וכיון שאין אדם שאיננו טועה, מי שנשאר במערכת הם אלו שהצליחו להסתיר את כשלונותיהם, ודווקא מי שמודה – מודח. מאידך גם מנהיג שמסתפק במאבק לטיהור שמו ולא בתיקון מידותיו וטעויותיו מעיד על עצמו שאין הוא בשל לעשות תשובה ולהמשיך הלאה.

בשנות ה-80' של המאה הקודמת התפתח בצה"ל נוהל התמודדות עם חטיפת חייל, הידוע בכינויו "נוהל חניבעל", ולפיו יש לפעול מיידית ובכוח למניעת החטיפה, גם אם יש חשש לפגיעה בחטוף. הדבר נקבע בשל החשש שמא ח"ו יהיה בידי אויבינו חייל חטוף, והם ינצלו זאת לעסקת חילופי שבויים שבה ישוחררו רוצחים רבים, שעתידים לשוב ולרצוח אזרחים רבים. הרב אלעזר גולדשטיין עוסק במאמר זה בשאלת מקומו של הנוהל הצבאי השנוי במחלוקת שהשתרש בצבא במהלך העשור האחרון. המאמר פורסם בכתב העת תחומין, כרך לא (תשע"א|2011).

בעקבות המאמר בספר משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם, מוצע חוזה עם קבלן לביצוע עבודות בנייה משפטי ארץ לחתימה. החוזה בקובץ וורד וניתן לבצע בו שינויים והתאמות. המכון אינו אחראי על נזק שייגרם עקב שימוש בחוזה. חוזה מבואר עם מאמר מקדים ישנו בספר משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם נעזרתם בחוזה? אתם מוזמנים לתרום להמשך הפעילות של המכון.

בחודשים האחרונים ישנה עליית מדרגה בביקורת הציבורית על תקיפה אפשרית באיראן. דיון זה מעורר דילמה לא פשוטה: מי אמור להחליט כיצד לנהל מאבקים צבאיים? מה הדרך לבקר ולהשפיע על ניהולם? בטור זה שפורסם במוסף "צדק" של מקור ראשון (י"ג אלול תשע"ב 31.8.2012) נידונה החלוקה בין "מלחמת הגנה" ל"מלחמת רשות", כפי שמבאר אותה הרמב"ם וכפי שאנו רואים כיום בפער בין ארה"ב לישראל במאבקם נגד האיום האיראני.

נושא זה של "מסירות נפש" נידון באריכות בארבע תשובות שכתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק לרב שלמה זלמן פינס. התשובות מובאות בספר משפט כהן סימנים: קמ"ב, קמ"ג, קמ"ד, קמ"ח. את מכתבי השאלה של רש"ז פינס הביא פרופ´ נחום רקובר בנספח בסוף ספרו "מסירות נפש".

ביום רביעי כט חשוון פתח צה"ל במבצע עמוד ענן, היציאה למבצע "עמוד ענן" נובעת כולה מערך אחד ערך ה"ערבות הדדית". במאמר קצר הרחבתי על ערך "הערבות ההדדית" ומבצע זה. יעדי המבצע כפי שניסחו אותם היו השבת ההרתעה של צה"ל. יעדי המבצע אסור שיהיו רק יעדים "טקטיים" כלפי האויב, היעד החשוב ביותר במבצע זה צריך להיות יצירת מערך ברור של מחויבות בעם, יעד זה הוא גם המבחן היחיד להצלחת המבצע. ערך זה כשהוא ממומש יכול גם להכניע את אויבנו. ביום שיהיה ברור לכולם שאין בישראל מדינת דרום ומדינת צפון, שדרות ותל אביב, אלא ישנה ערבות מלאה בין החלקים השונים, וכולם מוכנים להתגייס למען מטרה זאת. ממילא לא יוכלו ארגוני הטרור לחזור למצב לחימה תמידי.

אהבת הזולת היא תוצאה של ערך הערבות ההדדית, והיהדות ספוגה בערך המרכזי הזה – "מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה". ערך זה בא לידי ביטוי בכמה חובות, כגון, החובה לסייע לנזקק: "...על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך", כמו גם החובה לסייע לאדם הנמצא בסכנת חיים. בזמן מלחמה, וליתר דיוק, בזמן לחימה (ובכלל זה עימות מוגבל), מתרחש שינוי דרמטי מבחינת עוצמת המחויבות הנגזרת מהערבות ההדדית. מהותה של הלחימה היא ההחלטה להורות לאדם לסכן את עצמו. כאשר מדובר על מלחמת הגנה, החלטה זו משמעה האפשרות להקריב את חייהם של אנשים מסוימים למען חייהם של אחרים.

מאמר קצר זה פורסם בעלון מעט מן האור, שבת שופטים תש"ע. המאמר מצביע על המתח שבין התרת הרסן שבמלחמה לדרישה להמנע מהשחתה ומתוך עקרון זה ללמוד יסוד כללי ביחס למוסר במלחמה

בשנים האחרונות אירעו כמה פרשיות של נפילה בשבי של אנשי כוחות הביטחון, חלקן טרם הסתיימו, והן פצע פתוח בחברה הישראלית, בהקשר זה ניתן להזכיר את רון ארד, יונתן פולארד וגלעד שליט. מאמר זה סוקר ומנתח את הסוגיות, וסופו בהחלטת רבני הציונות הדתית שאלה עיקריה: 1. למרות חשיבותה של מצות פדיון שבויים, יש לשקול עסקה להחלפת שבויים במחבלים על פי טובת הציבור והשפעתה על הביטחון הלאומי בטווח הקצר והארוך. 2. הביטחון הלאומי מושפע בין היתר הן מהרתעת האויב ומהפגיעה ביכולת הפעולה שלו, והן מהנכונות של חיילים להסתכן בידיעה שיעשה מאמץ גדול לשחררם אם ייפלו בשבי. 3. מידת המאמץ לשחרור אדם שסיכן את עצמו שלא כדין – קטנה יותר. 4. יש להשקיע מאמץ מיוחד בשחרור אנשי בטחון שפעלו בשירות המדינה. 5. החלטה על עסקה צריכה להתחשב בהערכת ארגוני המודיעין את הסיכון העתידי הטמון בה. 6. למרות המצווה להביא חלל לקבר ישראל, אין לשחרר מחבלים חיים בתמורה לגופות.

הדין הבינלאומי תפס במאה השנים האחרונות מקום מרכזי בדיונים של מוסר לחימה. הרב קוק דן במלחמות העבר ומציין שבעולם ללא דיני מלחמה ואמנות בינלאומיות היה הכרח לנהוג באכזריות בלחימה. אמנם, הרב קוק מדגיש שיש צורך להיזהר שלא "לדחוק את השעה" ולדבר גבוהה גבוהה על מוסר לחימה אוטופי כאשר בפועל המציאות היא אכזרית ומדממת. למעשה משמעות הדברים היא שיש לשאוף למיתון השימוש בכוח והאכזריות בלחימה, כל זאת מתוך ראייה מפוקחת של המציאות והאויב שלפנינו.

הרב גורן עסק רבות במוסר מלחמה, במאמר מקיף שפותח את סדרת הספרים שלו "משיב מלחמה" הוא מפרט את יסודות הדיון במוסר מלחמה. במאמר שמפורסם באתר תמצתי את עיקרי דבריו ומסקנותיו. ניתן לחלק את המאמר למספר נושאים שנובעים אחד מהשני: א. כל אדם נברא בצלם אלוקים ופגיע בחיי אדם היא "ערך העליון בתורת ישראל". (עמ´ א-י) ב. במצוות המלחמה אסור להימנע מהרג האויב ע"י השתמטות. (עמ´ יא-יג) ג. מצוות המלחמה מתירה פגיעה רק בלוחמים, ואוסרת פגיעה במי שאינו מעורב. (עמ´ יד-טו) ד. בדיני נפשות חובה להקפיד על מוסר מעבר להלכה, וזאת "הלכת-על" בדיני פיקוח נפש. (עמ´ טז-כט) ה. יש אחריות עקיפה על מנהיגים ועל כל אחד שממונה ישירות על אוכלוסיה (עמ´ כט-לח) ו. במסורת ישראל אנו רואים חמלה על השבויים וכבוד לחללי האויב זאת מתוך ההכרה שכולם נבראו בצלם אלוקים. (עמודים לח-מ)

בשנת 1938 לאחר מספר אירועי דמים בהם נפגעו רבים נעשה נסיון לכנס את מוסדות הישוב היהודי לדון במצב, בין דוברי הכינוס התפתח דיון מרתק בשאלת "המוסר היהודי" כיצד מותר להגיב לטרור. דוברים רבים נימקו את דרישת ההבלגה באמצעות מניעים של רווח והפסד. הרבה מהדיון שם איננו רלוונטי ועסק בשאלות פולטיות פנימיות, אך טענתו המרכזית של הרב עמיאל שהתביעה חותם משמעותי על הדיון הוא קביעתו שהעיסוק המוסרי בטרור חייב להיעשות תוך תפיסה קטגורית, ללא שום שיקולי תועלת, וכך לשונו: "...לרבנים וליהדות לא צריך לדבר מנקודה זו, שזה אינו מביא תועלת. אפשר היה לחשוב שאילו זה הביא תועלת, היו הרבנים חושבים אחרת. היהדות אומרת "לא תרצח" בלי שום תנאי זה "לא תרצח" מגיע עד כדי כך שאם אפשר להציל ציבור של אלפים אם יהרגו איש נקי אחד, אסור להרוג את האשי הנקי הזה..." במאמר קצר ליקטתי ותמצתתי את עיקרי דבריו בסוגיה, דברים שפתחו פתח לדיון נרחב במהלך השנים שעברו כיצד להתייחס למתח בין האיסור הקטגורי לרצוח לבין התמודדות עם מלחמה וטרור.

בשער זה סקרנו את יסודות המאמרים העוסקים בדילמות הקשורות בסיכון חיי אדם בצבא. שאלת סיכון חיי אדם בצבא ככלל ובשעת מלחמה בפרט הינה אחת הדילמות המרכזיות במוסר מלחמה. הדילמה כיצד להתיחס לסיכון חיי אדם בצבא התחדדה מאוד בשנים האחרונות, ואחת הביקורות הבולטות על התנהלות הצבא במלחמת לבנון השניה היתה עודף הדאגה לחיי אדם על פני הדבקות במשימה. לאור זאת חובה עלינו לשאול ולזקק מתי הדאגה לחיי אדם תואמת לערך "קדושת החיים" ומתי מהעדר מוכנות להקרבה למען החברה וערכיה.

העיקרון של צבא העם, שלפיו פועל צה"ל כיום, מבוסס על ערכי הערבות ההדדית. מה יקרה לערכים האלה אם צה"ל יהפוך לצבא שכירים, כפי שדורשים יותר ויותר גורמים? המאמר פורסם בכתב העת מערכות 458

לערך הצה"לי דוגמא אישית שורשים עמוקים במסורת היהודית. מאמר זה, המבוסס על פרק בספר "אתיקה צבאית יהודית", מנתח ארבע רמות של דוגמא אישית כפי שהן עולות מהמקורות. המאמר פורסם בכתב העת מערכות גיליון 468-469

התקשרות בין מזמין לקבלן היא מורכבת ובמקרים רבים מביאה את הצדדים למחלוקות משפטיות. המדריך המוצע כאן נועד להגביר את המודעות של שני הצדדים לנקודות חיכוך צפויות ומציע פתרונות מעשיים בהם כדאי לנקוט מראש. בנוסף, מומלץ לצדדים לחתום על חוזה מפורט, ראו בפנים קישור לחוזה לפי ההלכה וחוק המתחשב בנקודות אלו.

הסכם קבלני לביצוע עבודות בנייה עלול להסתיים בסדרה ארוכה של מחלוקות בין המזמין ובין הקבלן. מאמר זה מציג מחקר מקיף על תחום הלכתי זה. למאמר מצורף מדריך הלכתי ידידותי, וכן חוזה קבלני לביצוע עבודות בניה המבוסס על העקרונות שבמאמר. בחוזה ניתן מענה לנקודות המחלוקות כדי להבהיר לצדדים את זכויותיהם. בכלל זה, ישנה התייחסות לחובות המזמין והקבלן לעמוד במועדים שנקבעו בחוזה, לשאלת התשלום על תוספות ושינויים, ולתרופות על הפרת החוזה משני הצדדים. המאמר פורסם בספר משפטי ארץ ד: חוזים ודיניהם.

אין לקחת ציוד צבאי העומד לזריקה כאשר ישנה פקודה האוסרת כך. ראשית כיון שהלכתית יש תוקף לפקודות הצבא, ובוודאי כשהפקודה עליה אתה מדבר נשענת על מציאות עגומה מאוד של לימוד זכות "לשאול" ציוד מהצבא כפי שרואים במציאות. מעבר לכך יש לראות את דרישת הצבא לזריקת הציוד כדרישה להשמדתו ולא כהפקר וממילא יש איסור גזל בלקיחתו. זאת לצד זה שראוי שהצבא ימצא דרכים למנוע בל תשחית.

באופן כללי נושא ערכאות כמעט ולא נידון בהרחבה בחז"ל אלא בעיקר בתקופות מאוחרות. נעסוק בסוגיות אלו תוך התעלמות בינתיים מהמציאות והיחס לבתי המשפט בישראל ורק לאחר שנבין את כל היסודות ננסה לברר סוגיה סבוכה זאת. מתוך זה שבחז"ל כמעט ולא עסקו בהליכה לערכאות ניכר שסמכות חכמים לדון הייתה מאוד ברורה ולכן לא נזקקו כמעט לדיון זה. דיון קצר בבעיה זאת מובא בסוף גיטין. אולם ניתן לראות שהדין התרחב מאוד במימרות של פרשני התורה רש"י רמב"ן על תחילת פרשת בראשית וכן בלשונו החריפה של הרמב"ם, יסוד הדברים כפי שהצביע כבר הגר"א מובא במדרש תנחומא, לדבריהם ההליכה לפני ערכאות מייקר שם עבודה זרה ומחלל את ה'. הדברים מובנים לאור ההקשר בתורה, התורה מיד לאחר מתן תורה מרחיבה את משמעות המשפט. הליכה לגויים היא בעצם שלילת המשפט שבתורה. אולם מעבר לכך הדבר נוגע ליחס שאנו נותנים בין הממון והיראת שמים כפי שניתן לראות בהרחבה.

נייר העמדה סוקר את המחלוקת הקיימת בעולם לגבי מהות האישיות המשפטית, ולאחר מכן את המחלוקת בהלכה בסוגיה זו. ההמלצה העיקרית בנייר העמדה היא שיש לראות בחברה לכל הפחות אישיות משפטית למראית עין. הפרסום זמין להורדה באתר. הנייר הוצג בכנס הדיינים ה-12 בתאריך כט' טבת תשע"ז.