פרק זה מציג את ההלכות הנוגעות לפרשנות הסכמי ממון בשפה מודרנית השווה לכל נפש

על פי המשפט העברי יש לפרש חוזה בהתאם למשמעות העולה מלשונו, אלא אם הנסיבות החיצוניות מורות בבירור אחרת. בעקבות ביטול "הלכת אפרופים"

דבר מצוי הוא שהמוכר והקונה נחלקים בשאלה מה כלול במכירה ומה אינו כלול בה. אחד הכלים לפרש הסכם הוא גובה התמורה שהובטחה. במאמר זה נסקרים המקרים השונים בהם ניתן להסתמך על דרך זו. המאמר פורסם בכתב העת אמונת עתיך, תשרי תשע"ט

שוכר איחר בתשלום חלק קטן מדמי השכירות. בחוזה נקבע קנס קבוע לכל יום איחור ללא תלות בגודל הסכום - כמה על השוכר לשלם במקרה זה?

אם חברת הביטוח הורתה למבוטח לשכפל את המפתח ואחר כך המפתח האבוד נמצא - המבוטח זכאי לקבל מהחברה את עלות השכפול. במקרה שהשכפול נעשה לפני הוראה מפורשת מסתבר שהדבר תלוי במשך הזמן שלקח משעת איבוד המפתח ועד למציאתו.

במסגרת הבירור העובדתי נדרש בית הדין במקרים רבים להכריע במקרה של מחלוקת על פרשנות חוזה כתוב שבין צדדים. למעשה מדובר בשורה של שאלות שבהן עסק הרב הלל גפן, אשר הובילו לניסוח כללים לפרשנות חוזה בהלכה. הרב גפן קבע בין השאר כי אין בהלכה מקור לכך שיש לפרש חוזה לרעת מי שניסח אותו, שבמקרים מסוימים מהווה התמורה לעסקה ראיה לגבי מהות העסקה ("הדמים מודיעים"), ושבמקום שבו כוונת הצדדים ברורה היא גוברת אף על מה שנכתב בחוזה שביניהם.

הכרך החמישי בסדרת משפטי ארץ, ובו מאמרים של חוקרי המכון לצד רבנים וחוקרים. כרך עוסק בסוגיות היסוד של עבודת בית הדין לממונות: דן יחיד, הוצאות משפט, ערעור, הסתייעות בהוצאה לפועל ועוד. תשפ"א, 410 עמודים. ניתן להוריד את הספר כקובץ בחינם, או לצפות במאמרים באתר אסיף.

משכיר קיבל על עצמו לשלם ארנונה. לאחר זמן הוטלו מיסי יישוב על התושבים. במקרה זה המשכיר לא יהיה חייב במיסים אלו, הן משום שבלשון בני אדם מיסי יישוב אינם נקראים ארנונה ואינם חלק ממנה ולכן אין זה חוב המוטל על המשכיר., והן משום שישנם הבדלים רבים בין מיסים אלו ובין הארנונה.