פרק זה מציג את ההלכות הנוגעות לפרשנות הסכמי ממון בשפה מודרנית השווה לכל נפש

בעקבות המאמר בספר משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם, מוצע חוזה שכירות משפטי ארץ לחתימה. החוזה בקובץ וורד וניתן לבצע בו שינויים והתאמות. המכון אינו אחראי על נזק שייגרם עקב שימוש בחוזה. חוזה מבואר עם מאמר מקדים ישנו בספר משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם.

כאשר הנתבע מסרב להתדיין בדין תורה (ייקרא לשם הקיצור: סרבן), יתיר בית הדין לתובע לתבוע בבית המשפט של מדינת ישראל, על פי דברי השו"ע שהובאו לעיל. ההיתר מכונה לעיתים "כתב סירוב". במסגרת זו נעסוק בשאלות המעשיות המצויות כיום בהקשר זה, כאשר המאמר מחולק לשני חלקים: א. התנאים להוצאת היתר פניה לערכאות. ב. היקף ההיתר – האם הוא מאפשר לגבות את כל מה שיפסק בבית המשפט.

פעמים רבות אנו שומעים על אדם ששמו הוכתם ברבים על ידי פרסום באחד מכלי התקשורת. הדרך המקובלת להתמודד עם פרסום כזה היא הגשת תביעת דיבה בבית המשפט. האם יש ביסוס לתביעה כזו על פי דין תורה? המאמר דן בזכות לתקן תקנה לצורך פיצוי כספי למי שהוציאו עליו דיבה, והיחס לחוק לשון הרע כתקנת הקהל.

אחת הסוגיות הקשות בנושא יישום משפט התורה במדינת ישראל היא שאלת היכולת של בית הדין להכריע במחלוקות הלכתיות. בנייר עמדה זה מוצע מתווה להסמכת בית הדין להכריע במחלוקות וכללים מנחים ליישום סמכות זו. נייר העמדה איננו עוסק בכללי "קים לי", אלא בשאלה כיצד ניתן לאפשר לבית הדין להכריע בין הדעות, וכיצד עליו להכריע במקרים שונים. לדוגמא האם יש לפסוק בדרך שונה לבעלי דין אשכנזים וספרדיים? האם תמיד חובת בית הדין לפסוק לפי רוב דעות? ומי נחשב כרוב דעות? ועוד.

נוכחותם של עורכי דין וטוענים רבניים היא עובדה מוגמרת בבתי הדין הרבניים, לעומת זאת, בבתי הדין לממונות ישנם מקרים מעטים בלבד בהם יש ייצוג משפטי לבעלי הדין. יתירה מזו, בתי הדין ממעטים לפסוק הוצאות משפט ובכך נמנעים מלתמרץ את בעלי הדין להסתייע בייצוג וייעוץ משפטי יקר. מציאות מורכבת זו, בה מערכת משפט התורה מתייחסת באופן מסויג לייצוג משפטי נבחנת במאמרו של הרב הלל גפן ממכון משפטי ארץ, עפרה. הרב דן בהיבטים המוסריים וההלכתיים של סוגיה זו, ומאמרו מסכם את דעות הפוסקים השונות בעניין.

דבר מצוי הוא שהמוכר והקונה נחלקים בשאלה מה כלול במכירה ומה אינו כלול בה. אחד הכלים לפרש הסכם הוא גובה התמורה שהובטחה. במאמר זה נסקרים המקרים השונים בהם ניתן להסתמך על דרך זו. המאמר פורסם בכתב העת אמונת עתיך, תשרי תשע"ט

התחייבות בסכום סביר, אפילו מעט יותר מערך הנזק שנגרם על ידי הפרת החוזה, אין בה חסרון אסמכתא. אולם התחייבות לשלם קנס מופרז יש בה חסרון 'אסמכתא'. כדי להתגבר על בעיית ה'אסמכתא', נוהגים להוסיף בחוזים את המשפט הבא: 'הצדדים מודים כי כל ההקנאות, החיובים והמחילות האמורים לעיל נעשו בבית דין חשוב מעכשיו, באופן שאין בו אסמכתא'. הנוסח 'וקנינא מיניה ... דלא כאסמכתא' אינו מועיל, כיוון שמשמעותו היא שהצדדים מודיעים על גמירות דעתם להתחייבות שבשטר, אף שיש בה 'אסמכתא'. אולם הנוסח 'ושטר זה נעשה בענין שאין בו אסמכתא' מועיל, כי משמעותו היא שמודה שהשטר נעשה באופן שאין בו 'אסמכתא', דהיינו שנעשה בבית דין חשוב, ו'הודאת בעל דין כמאה עדים דמי'. אולם גם כאשר מדובר בקנס שאין בו 'אסמכתא' לא תמיד יש לחייב את מלוא הקנס. המאמר פורסם באמונת עתיך 116, ניסן תשע"ז.

פסק הדין עוסק בשאלות: יש לברר האם הוצאת פסק הדין אל הפועל היא באחריות בית הדין, והאם ומתי בית דין רשאי לסמוך על מערכת ההוצל"פ? אם כן, מה היא מידת התאמתו של חוק ההוצאה לפועל לדין תורה? במידה שיתברר שישנן אי התאמות כיצד על בית הדין לממונות לפעול במצב זה?

ישנן נקודות בהן חוק הוצאה לפועל והתקנות הנלוות אליו גורם עוול. למשל, כאשר מדובר בעיקול של רכב, השיטה היא שהרכב מעוקל ונמכר ללא שניתנת אפשרות לקונים לבדוק אותו. במילים אחרות, הרכב עומד סגור לחלוטין במגרש, והקונים המעוניינים בוחנים אותו מבחוץ ומחליטים כמה הם מוכנים לשלם עליו. כדי לתקן את המצב ראוי היה לתקן את התקנות שקבע שר המשפטים, אולם, עד שהדבר יתוקן אנו מציעים לתקן את סעיף 27 לחוק ההוצאה לפועל.

כאשר נתבע מסרב לבוא לדין אזי בית הדין נותן אישור לתובע לתובעו בערכאות. לפעמים הנתבע אומר שהוא מוכן להתדיין בדין תורה ואף מתחייב לבצע את פסק הדין, אולם, איננו מוכן לחתום על הסכם בוררות. מה הדין במקרה כזה?

שמחים לפרסם פרק נוסף בפרויקט הקודיפיקציה

במאמר זה פורש הרב הלל גפן את ההלכות הנוגעות לניסוח הסכם שותפות עסקי. בסוף המאמר דוגמת הסכם שותפות עסקית

(א) לכאורה קנסות מוסכמים בחוזים אינם תקפים כיוון שהם בגדר אסמכתא. (ב) הריא"ה הרצוג כתב שיש תוקף לקנסות אלה בגלל נחיצותם לחיי המסחר. (ג) ישנן סיבות נוספות לתת תוקף לקנסות בחוזה כי שמפורט בנייר העמדה. (ד) לאור כל האמור, ניתן לקבוע כהחלטת מדיניות שבית הדין מקבל את שיטות הפוסקים על פיהן יש תוקף לקנסות בחוזים ובלבד שבית הדין יפחית את הקנס לסכום סביר בהתאם לנסיבות. להחלטה זו יהיה תוקף במסגרת סמכות בית הדין לפשרה הקרובה לדין וכן בגלל שהצדדים קיבלו על עצמם דעות פוסקים אלה. (ה) הגדרת קנס סביר כוללת חיוב על עוגמת נפש, טרחה ועוד, בנוסף לפיצוי על נזק ישיר ומניעת רווח.

כיצד על בית הדין לנהוג במקרה שהוא מוסמך לדון על פי חוק אולם הנתבע מסרב להגיע לדיון? בכך עוסק המאמר הבא

מן המפורסמות הוא, שלפי דין תורה, עדותו של מי שיש לו נגיעה אישית בעדותו, פסולה. שאלה חשובה היא, האם יכול מי שראה מעשה בעודו נוגע בדבר להעיד, לאחר שסילק נגיעתו, או שמא גם לעניין זה יש לאמץ את הכלל הקובע שעדות כשרה היא עדות של מי שהיה כשר להעיד מן השעה שבה ראה את המעשה עליו הוא מעיד ועד לשעת התייצבותו בפני בית הדין? הראשונים הציעו תשובות שונות ומגוונות לשאלה. במאמרו, מבקש הרב הלל גפן לעמוד על התשובות השונות, להסביר את השלכותיהן ואת ההבדלים ביניהן.

טופס הזמנת שירותי תיווך במקרקעין בבלעדיות ע"פ ההלכה, ההסכם מבוסס על דוגמת ההסכם של איגוד המתווכים עם תוספות מסומנות.

כללי השלמה הם כללים להשלמת פרטים חסרים בחוזה שנכרת בין צדדים. במאמרו עומד הרב הלל גפן על כך שבהלכה מוסכם שיש להשלים פרטים חסרים על סמך הסכם קודם שהיה בין הצדדים. השלמת הפרטים על פי מנהגם של שני הצדדים להתקשרות גוברת על מנהג העולם, ובזאת, בדומה לחוק הנוהג. בהמשך המאמר הוא עוסק במקרים בהם ישנה מחלוקת בין הפוסקים, כגון, כאשר הצדדים לא כרתו הסכם חדש, אלא המשיכו את ההתקשרות בשתיקה, וכן כאשר בהסכם החדש ישנם פרטים שהשתנו ביחס להסכם הקודם.

קניית רכב מסתיימת במקרים רבים בתביעה בבית הדין. על מנת למנוע זאת מציע הרב הלל גפן חוזה למכירת רכב על פי ההלכה. הבעיות אותן פותר החוזה הן, שאלת הגדרת מועד העברת הבעלות, חשש ריבית, תוקפה ההלכתי של התחייבות למכור, גילוי פגמים לאחר המכר ועוד.

דיון בבית דין של תורה מתחיל בחתימה על הסכם בוררות. תפקידו של ההסכם להעניק לבית הדין את הסמכויות במסגרת חוק הבוררות. בנוסף, תפקידו להגדיר את סמכויות בית הדין על פי ההלכה ולהעמיד לרשותו "ארגז כלים" שיאפשר לו להכריע במחלוקות באופן הלכתי וצודק. הרב הלל גפן עומד על השאלות ההלכתיות שאליהן יש להתייחס ומבאר את הסכם הבוררות של רשת בתי הדין "ארץ חמדה – גזית".