א. מעשה קניין ליצירת שותפות עסקית
לדעת פוסקים רבים הקמת שותפות דורשת מעשה קניין. לדעת הרמב"ם[1] על השותפים להקנות זה לזה את הנכסים שכל אחד מהם משקיע בשותפות. לדעת הרמב"ן[2] השותפים הם כשכירים העובדים זה עבור זה, ויש צורך בקניין המועיל אצל פועלים. לעומתם יש פוסקים[3] הסוברים שדי בגמירות הדעת הנוצרת על ידי ההנאה שהשותפים שומעים זה לזה, גם ללא מעשה קניין. בימינו מקובל שהשותפים חותמים על הסכם שותפות, הקובע את תנאי השותפות ביניהם, וכיוון שכך, החתימה על הסכם שותפות מועילה כמעשה קניין מדין סיטומתא (מעשה קניין המקובל בין הסוחרים), שדי בו גם כדי לענות על דעת הפסוקים הדורשים מעשה קניין,[4] וכך נקטנו בדוגמת הסכם השותפות (סעיף 12.2).
פקודת השותפויות (סעיף 4) קובעת כי יש לרשום כל שותפות אצל רשם השותפויות תוך 30 יום מיום היווסדה, אך הקנס היומי המוטל על שותפות שלא נרשמה לא עודכן במשך שנים רבות, והוא עומד (היום, בשנת תשפ"ד) על 15 לירות(!) לכל שותף (פקודת השותפויות, סעיף 6). כיוון שדרישת הרישום אינה נאכפת, רבות מן השותפויות במדינת ישראל אינן רשומות, לפיכך השארנו את עניין רישום השותפות כאפשרות ('הואיל' הראשון). דעה משפטית מקובלת היא ש'שותפות אינה כשירה לתבוע מכוח עצמה אם לא נרשמה כדין על פי פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975. במקרה כזה, על השותפים להצטרף לשותפות כתובעים נוספים' (גורן, 'סוגיות בסדר דין אזרחי' (מהדורה עשירית), עמ' 102). לפי זה שותפות שאינה רשומה אינה תאגיד, וכאשר יש לה תביעה השותפים הם התובעים, ויש להגיש את התביעה בשמם. מבחינת ההלכה כתב בספר 'פתחי חושן' (שותפים ומצרנות פ"א סעי' לג):
חברות ותאגידים שעיקר תקפם הוא מכח החוק, נראה שדנים בהם לפי התקנות ולפי חוקי המדינה.
לפי זה כאשר שותפות לא רשומה נתבעת בבית הדין לממונות, יהיה על בית הדין לזמן לדין את כל השותפים. אולם בשותפות רשומה די בזימון מנהלי השותפות לדין עבור השותפות.
ישנן דעות שונות בפוסקים כיצד להכריע כאשר השותפים נחלקים ביניהם בשאלות שונות הנוגעות לניהול השותפות. יש שסברו שאין לפעול פעולה כלשהי בממונו של שותף ללא הסכמתו, ולכן נדרשת הסכמת כל השותפים כדי לפעול בממון.[5] לעומת זאת יש שסברו שבאופן כזה אי אפשר לנהל את השותפות באופן יעיל, ולכן יש להכריע על פי הרוב.[6] אמנם, גם הם סברו ש'החלטות חשובות' זקוקות להסכמת כל השותפים, ואי אפשר להכריע בהן על פי הרוב. כמו כן, לאותן הדעות שאפשר להכריע על פי הרוב, נשאלה השאלה האם הולכים אחר רוב האנשים או רוב הממון.[7] הואיל וכל תנאי שבממון קיים, המלצנו (סעיפים 6.5-6.4) לקבוע מראש שהכרעות הנוגעות לניהול השוטף יתקבלו על פי דעת הרוב, ומשקל דעתו של כל אחד מן השותפים יהיה על פי שיעור האחזקות שלו בשותפות. החלטות מהותיות מחייבות הסכמה פה אחד.
על פי ההלכה, ברירת המחדל לאופן חלוקת הרווחים הנובעים מהתעסקות בממון השותפות, כאשר השותפים לא קבעו במפורש אופן אחר, היא חלוקת הרווחים בשווה. זאת למרות ששיעור ההשקעה שלהם בשותפות היה שונה זה מזה. הראשונים נתנו כמה טעמים לדבר, או משום שלפעמים סכום קטן יחסית מאפשר קניית סחורה שבלעדיו לא הייתה אפשרות לקנותה,[8] או משום שדעת השותפים היא לחלוקה שוויונית כל זמן שלא פירשו אחרת,[9] או משום שאחד השותפים עובד יותר מחברו, או כישרוני יותר ממנו.[10] על כל פנים מבואר שזו ברירת מחדל בלבד, ואם השותפים מסכמים ביניהם חלוקה באופן אחר הכול יהיה לפי תנאם. בהסכם זה (סעיף 3.1) המלצנו על חלוקה בהתאם לשיעור האחזקות בשותפות. בנוסף, הצענו (סעיף 7.1) לקבוע שכר לכל אחד מהשותפים בהתאם לעבודתו בשותפות, מתוך הנחה שייתכן שמידת העבודה של השותפים תהיה שונה. כמובן אם השותפים מסכימים ביניהם על חלוקה באופן אחר הם יכולים לשנות.
אופן חלוקת הפסדים דומה באופן עקרוני לאופן חלוקת הרווחים. לדעת הרמ"ה[11] אחריות השותף להפסדים מוגבלת לסכום שהשקיע, אבל אם ההפסד גדול מזה לא ישלם מכיסו. לדעת הרמב"ם[12] צריך שותף אחד לפצות את חברו מכיסו כדי ששיעור ההפסדים של שניהם יהיה שווה לשיעור ההשקעה. להלכה, נחלקו האחרונים כיצד פסק ה'שלחן ערוך'.[13] למעשה, קבענו בהסכם (סעיף 3.1) כי ההפסדים יתחלקו לפי שיעור האחזקות.
כאשר הוקמה שותפות לזמן קצוב, והגיע זמן זה, רשאי כל שותף לפרק את השותפות. כפי שבזמן יצירת השותפות צריך לעשות קניין בנכסים המשותפים, העוברים מבעלות יחידית לבעלות משותפת, כך גם בשעת פירוק השותפות צריך לעשות מעשה קניין כדי להעביר כל נכס מבעלות משותפת לבעלות יחידית.[14]ה'שלחן ערוך'[15] פסק כדעת הרמב"ם[16] שאם השותפים ביררו את החלקים המגיעים לכל אחד על ידי גורל יש בכך גמירות דעת הבאה במקום קניין. אולם הרמ"א (שם) פסק כדעת הרא"ש,[17] שיש צורך במעשה קניין גמור.
כאשר השותפות אינה קצובה בזמן יש רשות לכל שותף לדרוש את פירוקה. כך כתב הרמב"ם (הל' שלוחין ושותפין פ"ד ה"ד):
נשתתפו סתם ולא קבעו להם זמן, הרי אלו חולקין כל זמן שירצה אחד מהן, וזה נוטל חלקו מן הסחורה וזה נוטל חלקו.
לדעת הרמב"ם כאשר השותפות קצובה בזמן אין רשות לשותף לדרוש את פירוקה בתוך הזמן. מדברי 'נימוקי יוסף',[18] נראה שהוא חולק על הרמב"ם, ולדעתו שותף יכול לפרק גם שותפות שזמנה קצוב, כמו פועל שנשכר לזמן קצוב ויכול לחזור בו. יש מן הפוסקים שכתבו שגם לפי התוספות[19] שותף יכול לחזור בו בתוך הזמן, ויש שכתבו שהוא יכול לחזור מההתחייבות לעבוד אך לא לבטל את שיתוף הרכוש.[20] בהסכם (סעיף 5.2) שלפנינו ניתנה אפשרות לשותף לדרוש את פירוק השותפות גם בתוך הזמן הקצוב, על ידי הודעה מראש כדי לא ליצור מצב בו הצדדים כבולים זה לזה בניגוד לרצונם, מה שבמידה רבה של ודאות יגרום להם הפסדים ועוגמת נפש.
כאשר מפרקים שותפות, יש הבדל בין שותפות בעלת מרכיבים שונים שניתן לחלקה, לבין שותפות שהיא יחידה אחת שלא ניתנת לחלוקה. במשנה (בבא בתרא יא ע"א) נקבע: 'זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין, ואם לאו אין חולקין'.[21] למשל, שותפים בסחורה שהחליטו להיפרד זה מזה, יכולים לחלק את הסחורה ביניהם, כיוון שחלוקת הסחורה לא תשנה את מהותה. לעומת זאת אין אפשרות לחלק חנות, כיוון שלאחר החלוקה, כל חלק בנפרד לא ייחשב ל'חנות'.[22] כאשר מדובר בעסק שלא ניתן לחלק אותו, הדרך לפרק את השותפות היא בהליך של 'גוד או אגוד', המכונה בימינו במב"י (Buy Me Buy You), כלומר השותף המעוניין בחלוקה מציע מחיר שהוא מוכן לשלם עבור חלקו של חברו, וחברו רשאי לבחור האם למכור את חלקו באותו מחיר, או לקנות את חלקו של המציע במחיר תואם.[23] ההלכה מעדיפה דרך זו, המשאירה את הנכס לפחות בידי שותף אחד. אולם ההלכה מכירה גם באפשרות למכור את הנכס המשותף לצד ג',[24] בתנאים הבאים:
א) כאשר יש זכות לאחד השותפים לפרק אותה.
ב) כאשר אין אפשרות לחלק את ממון השותפות.[25]
ג) כאשר אף אחד מהשותפים לא מציע 'גוד או אגוד'.[26]
בעניין חלוקת שותפות במקרקעין החוק[27] מעדיף את פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין לצד שלישי וחלוקת הפדיון. ייתכן שבמרבית המקרים לא יהיה הבדל בין דרך זו לבין מה שכתבנו, כיוון שכאשר מעמידים את הנכס למכירה, יכול גם השותף המעוניין לקנות את חלק חברו, להציע הצעת מחיר ולזכות בנכס. אולם ייתכנו גם מקרים שבהם ייווצר הבדל בין הדרכים, כאשר קיים צד שלישי חזק שמעוניין מאוד בנכס ומוכן להעלות את מחירו. כיוון שבמקרים רבים השותפים אינם מסוגלים לממן את קניית החלק של חברם, והדבר גורם לכך שהם נשארים לכודים ביחד למרות שאינם מסתדרים ביניהם, מוצע בהסכם (בסעיף 9) שברירת המחדל היא מכירת השותפות לצד שלישי.
כאשר אחד השותפים נפטר רשאי חברו לפרק את השותפות ולתת ליורשיו של הנפטר את חלקם,[28] כיוון שיכול לטעון 'נשתתפתי עם אביכם מפני שידעתי שהוא בקי בטיב משא ומתן או טעם אחר, ואין כן אני עמכם' (סמ"ע, סי' קעו ס"ק נ). בשותפות שיש בה שלושה שותפים ומעלה, ואחד מהם נפטר, נחלקו אחרונים: יש אומרים שאין שאר השותפים יכולים לפרק את השותפות ביניהם טרם זמנה.[29] ויש הסבורים כי בפטירת אחד השותפים בטלה השותפות.[30] בהסכם (סעיף 5.4) קבענו כי במקרה של פטירת אחד השותפים ברירת המחדל היא פירוק השותפות, כיוון שסביר שהיעדרו של אחד השותפים תערער את האיזון הפנימי של השותפות. כמובן, הצדדים ויורשיהם רשאים להחליט על הסכם חדש.
י. דוגמת הסכם שותפות על פי ההלכה[31]
הסכם שותפות
שנערך ונחתם בתאריך _________________ ובמקום _________________.
בין
____________________, ת.ז. ___________________
מרח' _________________טלפון: _________________
מצד אחד (להלן: 'צד א'');
לבין
____________________, ת.ז. ___________________
מרח' _________________טלפון: _________________
מצד שני (להלן: 'צד ב'');
לבין
____________________, ת.ז. ___________________
מרח' _________________טלפון: _________________
מצד שלישי (להלן: 'צד ג'')
הואיל, והצדדים מעוניינים להקים שותפות רשומה / לא רשומה (מחקו את המיותר) (להלן: 'השותפות');
והואיל וברצון הצדדים לקבוע את התנאים וההוראות בנוגע לשיתוף הפעולה ביניהם בהפעלת השותפות, השקעותיהם בשותפות, היחסים ההדדיים בינם לבין עצמם ביחס לניהול השותפות ובנוגע לזכויותיהם וחובותיהם לגביה;
והואיל ואין כל מניעה משפטית או אחרת להתקשרותו כל אחד מהצדדים בהסכם זה, וכי הסכם זה וביצועו והתחייבויותיו על פיו אינם עומדים בניגוד או בסתירה לפסק דין, לצו או להוראה של בית משפט, לחוזה או הסכם כלשהו שהוא צד לו, למסמכי היסוד שלו, או לכל התחייבות אחרת שלו, בין מכוח הסכם (בעל פה, בהתנהגות או בכתב) ובין מכוח הדין.
והואיל ויש בידי כל אחד מהצדדים את היכולת הכלכלית הנדרשת לצורך קיום חיוביו על פי הסכם זה.
לפיכך הצדדים הסכימו, התנו והצהירו כדלקמן:
2. הקמה ורישום השותפות (מיועד לשותפות רשומה בלבד)
3. הון השותפות, השקעות וחלוקת רווחים
צד א' % ______ צד ב' % ______ צד ג' % ______
מטרותיה העיקריות של השותפות תהיינה כדלקמן:
להלן: 'מטרות השותפות העיקריות'.
7. חלוקת העבודה בין הצדדים לשותפות
צד א' יעסוק ב__________ ושכרו החודשי יהיה בסך __________ ברוטו.
צד ב' יעסוק ב__________ ושכרו החודשי יהיה בסך __________ ברוטו.
צד ג' יעסוק ב__________ ושכרו החודשי יהיה בסך __________ ברוטו.
ולראיה באו הצדדים על החתום במקום ובמועד הנקובים לעיל:
צד א' שם _________________ חתימה _________________
צד ב' שם _________________ חתימה _________________
צד ג' שם _________________ חתימה _________________
[1]. רמב"ם, הל' שלוחין ושותפין פ"ד ה"א.
[2]. חידושי הרמב"ן, בבא בתרא ט ע"א, ד"ה הא.
[3]. מרדכי, בבא קמא סי' קעו בשם מהר"ם מרוטנבורג.
[4]. פסקי דין רבניים, ח"ה, עמ' 270, 317. שם ח"ח, עמ' 52. שם חי"ג, עמ' 193.
[5]. רבנו תם, מובא במרדכי, בבא בתרא סי' תפ.
[6]. רבנו אבי העזרי, מובא במרדכי, בבא בתרא סי' תפב; שו"ת הרא"ש, כלל ו סי' ה. בדומה לכך כתב גם ערוך השלחן, חו"מ סי' קסג סעי' ב. ראה גם שו"ת אגרות משה, חו"מ ח"ב סי' כג.
[7]. ראה שו"ת מהרי"ט, ח"א סי' סט; הרב יוסף גולדברג, טובי העיר, פי"א סעיף י; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ב סי' כד; ח"ג סי' כט.
[8]. ירושלמי, כתובות פ"י ה"ד; רש"י, כתובות צג ע"א ד"ה שור לחרישה.
[9]. תוס', כתובות צג ע"ב ד"ה הותירו.
[10]. ירושלמי, כתובות פ"י ה"ד, הובא ברא"ש, כתובות פ"י סי' י.
[11]. רמ"ה, מובא בטור, חו"מ סי' קעו.
[12]. רמב"ם, הל' שלוחין ושותפין פ"י ה"ה.
[13]. ראה שו"ע, חו"מ סי' קעו סעי' ו, ולעומת זאת ראה שו"ע, חו"מ סי' צג סעי' יג.
[14]. ראה פתחי חושן, שותפים ומצרנות פ"ג סעי' ל.
[15]. שו"ע, חו"מ סי' קעג סעי' ב.
[16]. רמב"ם, הל' שכנים פ"ב הי"א.
[17]. בתשובה, מובאת בטור, חו"מ סי' קעג.
[18]. נימוקי יוסף, בבא מציעא סג ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ואמר רבא.
[19]. תוס', בבא מציעא קה ע"א ד"ה הני.
[20]. מחנה אפרים, הל' שותפות סימן ב.
[21]. בבא בתרא יא ע"א.
[22]. שו"ע, חו"מ סי' קעא סעי' א.
[23]. שו"ע, חו"מ סי' קעא סעי' ו.
[24]. שו"ע, חו"מ סי' קעא סעי' ז; סי' קעו סעי' טז.
[25]. שו"ע, חו"מ סי' קעו סע' טז.
[26]. ש"ך, חו"מ סי' קעו, ס"ק כט.
[27]. חוק המקרקעין סעיף 40 (א): במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, וכן אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם, יהיה פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון. (ב) המכירה תהיה בדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת שנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין.
[28]. רמב"ם, הל' שלוחין ושותפין פ"ה הי"א; שו"ע, חו"מ סי' קעו סעי' יט.
[29]. שו"ת מהרשד"ם, חו"מ סי' קנג.
[30]. שו"ת רדב"ז, ח"א סי' קלב.
[31]. הסכם זה מבוסס על דוגמת הסכם שותפות מאתר משפטי, מבית זאפ, לאחר תיקונים ושינויים. איננו אחראים לכל נזק שייגרם עקב שימוש בהסכם זה.
הרשמו לקבלת עדכונים