קבלן שיפוצים סיכם עם לקוח על מחיר. הצדדים לא הזכירו אם המחיר כולל מע"מ או לא. לאחר ביצוע העבודה, כשדרש הלקוח קבלה, התגלעו חילוקי דעות בין הלקוח לקבלן. לטענת הקבלן המחיר לא כלל מע"מ, ואילו לטענת הלקוח, אין הצדקה לכך שיוסיף מע"מ על המחיר. הרב צבי יהודה בן יעקב, דיין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב עסק בשאלה נפוצה זו ואלה מסקנותיו העיקריות: 1. סיכום עסקי נעשה על פי הנוהג, והנוהג הוא שמחיר כולל גם מע"מ. לפיכך, הקבלן אינו זכאי לתוספת גם אם הוא מחזיק בכספו או רכושו של הלקוח. 2. גם אם יוכח שללא מע"מ המחיר עליו סוכם נמוך בשישית מהנהוג בשוק, לא יוכל הקבלן לדרוש העלאה בשכרו (כחלק מדיני אונאה) אלא אם כן הוא מחזיק ברכושו של הלקוח. פורסם בספר משפטיך ליעקב, חלק ב, יז

האם נכון להגיע למצב כזה שמי שיוצא לעבוד, מקבל השלמת הכנסה שהיא צדקה, ולא תגמול אמיתי על עבודתו? האם הצדק לא מחייב לדרוש מהמעסיקים לשלם שכר ראוי לעובד?

אמונת התורה כי עושרו של אדם אינו קניינו הפרטי אלא הזדמנות שניתנה בידיו לתרום לחברה מוצאת ביטוי במקורות ההלכה המעידים על גביית מס גבוה יותר מן העשירים. על חלוקת נטל המס במשפט העברי

על פי החוק וההלכה אסור למעסיק להוציא תלוש לאדם שאינו עובד שלו כדי לפטור אותו משלום ביטוח לאומי

בנקודת המפגש בין דין תורה ובין משפט המדינה מתעוררות שאלות מהי מדיניות בית הדין. בתשובה זו סקרנו את הגישה של בית הדין בנוגע לכמה מהשאלות הללו.

גובה התשלום לועד הבית אמור להיקבע ע"פ מידת ההנאה של הדיירים וע"פ עצם השתתפותם בנכס. אולם במקומות מסוימים בארץ נקבעו מנהגים אחרים, שמשלמים וועד הבית לפי מספר יחידות הדיור, ומנהג עוקר הלכה.

משכיר קיבל על עצמו לשלם ארנונה. לאחר זמן הוטלו מיסי יישוב על התושבים. במקרה זה המשכיר לא יהיה חייב במיסים אלו, הן משום שבלשון בני אדם מיסי יישוב אינם נקראים ארנונה ואינם חלק ממנה ולכן אין זה חוב המוטל על המשכיר., והן משום שישנם הבדלים רבים בין מיסים אלו ובין הארנונה.

אדם עבר לישוב חדש, ורק לאחר שעבר נודע לו על מס שהוא מחוייב לשלם, שלא הודיעוהו עליו לפני כן.