תשלום ועד הבית לדירה מפוצלת

השאלה

בבעלותי דירה בת 4 חדרים בבנין חדש בבני ברק (באיזור חרדי) שפוצלה ל- 2 יחידות בנות 2 חדרים כל אחת. הפיצול הוא פנימי ודלת הדירה הראשית לדירה, הפונה לחדר המדרגות, נשארה ללא שינוי ורק כשנכנסים פנימה ישנן דלתות נפרדות לכל יחידה. יש לציין שכל דירות הבנין (14 דירות) הינן במקור בנות 4 חדרים ודומות בגודלן. מזה כשנתיים, מאז נבנה הבנין, על פי החלטת אסיפת הדיירים נגבים דמי ועד אחידים לכל הדירות. הדיירים מתנגדים לקביעת דמי ועד לפי גודל הדירות, כפי שקובע החוק, הואיל ומקובל בבני ברק לגבות לפי יחידות דיור.

עתה עולה טענה מצד דיירים שיש לגבות עבור הדירה המפוצלת דמי וועד כפולים, כי היא כוללת שתי יחידות דיור. אני מתנגד לכך הואיל ומדובר בדירה זהה לשאר הדירות וגם מספר הדיירים בשתי יחידות הדיור (3 נפשות) אינו חורג משאר הדירות (שמגיע עד לכדי 6 נפשות בדירה).

אודה לכבוד הרב אם יואיל לפסוק לי הלכה בנושא.

תשובה

כיצד קובעים את תשלומי וועד הבית

הרב אפרים קורנגוט בספרו 'דיני הבית המשותף'[1] כתב שתשלומי וועד הבית נקבעים לפי שני קריטריונים:

האחד- עצם השותפות הקובעת שישנה חובה לשלם לוועד הבית אפילו אם אין הנאה, כפי שכתב הרמ"א[2]: "כל צרכי העיר, אף על פי שמקצתן אינן צריכין, כגון בית חתנות או מקוה וכדומה, אפילו הכי צריכין ליתן חלקן" והסמ"ע (לב) והפתחי תשובה (כג) ביארו שמדובר על צורך שכל ישראל זקוקים לו וגם רוב התושבים במקום.

קריטריון נוסף לגביית תשלומי וועד הבית הוא מידת ההנאה שכל אחד מקבל[3].

תשלומי וועד הבית על יחידות דיור קטנות 

לפי הכללים הללו היינו צריכים לבחון את מידת ההנאה שיש לכל אחד מהשותפים בבניין וכך לגבות את וועד הבית, אך התנהלות באופן זה אינה נוחה, ולכן קבעו כללים אחרים. לפי החוק התשלומים מבוצעים בהתאם ליחס שבין שטח רצפת הדירה לשטח כלל הרצפות של הדירות בבניין[4], כלומר, לפי גודל הדירה, כי גודל הדירה מעיד פעמים רבות על מידת ההנאה. אולם ניתן בהסכמת כל הדיירים לקבוע דרך חלוקה שונה[5]. באזורים חרדיים אכן המנהג לגבות לפי כמות יחידות הדיור כדי לפשט עוד יותר את הגביה וכיוון שגודל הדירות בדרך כלל דומה, והמנהג בענייני תשלומי וועד הבית גובר על ההלכה, כשם שהמנהג גובר על ההלכה בכל ענייני המיסים[6].

 הטענה שלך היא שאין לך שום הנאה גדולה יותר מפיצול הדירה- הן מצד כמות הדיירים, והן מצד כמות החדרים, ונראה שהטענה שלך צודקת לפי דין תורה. מצד שני בבניין שלך החליטו ללכת לפי יחידות הדיור, וכך גם טוענים כלפיך הדיירים שהמנהג עוקר את ההלכה במקרה זה.

הרב מנדל שפרן[7] פסק במקרה כזה שעליכם להתפשר, ולשלם 150 אחוז. נראה שהסיבה לכך היא שאין לנו רצון לבדוק כל הזמן האם דיירי יחידות הדיור הם כפי הממוצע או יותר, ואת כמות השימוש שלהם, ובדיוק את הבדיקות הללו ביקש המנהג לחסוך מהדיירים. מצד שני יחידת דיור קטנה לא תאפשר בדרך כלל למשפחה גדולה מאוד לגור בה, ואם כן מידת ההנאה שהיא הגורם המרכזי הקובע לא תגדל בצורה משמעותית. הדין יהיה שונה אם יחידות הדיור גדולות יותר. המשמעות של הדברים היא שהמנהג לא נקבע לכל המקרים ולכל האופנים, אלא עדיין ניתן להפעיל בנוגע אליו שיקול דעת. 

אמנם יש החולקים על מנהג זה, והרב קורנגוט עצמו כתב שתמיד צריך לשלם לפי יחידות הדיור ללא קשר לגודל הדירה ולמספר הדיירים, כיוון שכך החליטו הדיירים, ונימק זאת גם בכך שאכן הוצאותיה של משפחה הם תמיד גדולות יותר מהוצאות פרטים בתוך משפחה[8], ושמא הוא לא התייחס לאיזור חרדי דווקא, ובעניינים שקשורים למנהג, קשה מאוד לדעת.