הרב נריה גוטל עוסק במאמר מקיף זה בשאלת הלחימה בטרור בשטח שרווי בבלתי מעורבים. המאמר נכתב בעקבות הלחימה באינתיפאדה השנייה והשימוש הנרחב בסיכולים ממוקדים, ובכלל זה פגיעה מהאוויר. המאמר פורסם בכתב העת תחומין כרך כג.

זהו אחד המאמרים החשובים ביותר שנכתבו בסוגיית דיני מלחמה ומוסר מלחמה. המאמר הוא הראשון שעסק במעמדו של החוק הבינלאומי, וכן בשאלת הפגיעה בבלתי מעורבים. המאמר נכתב בעקבות פעולת קיבייה שהוצגה כפעולת תגמול של תושבים יהודים כנגד כפר ערבים ממנו יצאו מחבלים. בפעולה נפגעו בלתי מעורבים רבים. המאמר קובע מחד גיסא את האיסור לפגוע באופן מכוון בבלתי מעורבים, ומאידך גיסא, מתיר פגיעת אגב בבלתי מעורבים בזמן ניסיון לפגוע במחבלים המסתתרים ביניהם. המאמר עלה לאתר מתוך המאגר "אוצר ההלכה והמנהג" גרסה 3.

זהו פרק מתוך הספר הלכות מדינה, חלק ב, שנכתב בשנת 1953. הפרק עוסק ביחס הראוי לשבויים ישראלים ולשבויים של האויב, ומסיים בדברים הבאים (מתוך ספר משך חכמה): כדרך המלחמות שאלו שובין מהם והאויב שובה מהם, והדרך כשעושין שלום או בתוך המלחמח מחליפין חשבוים שאינן נאותין עוד למלחמה. המאמר עלה לאתר מתוך המאגר "אוצר ההלכה והמנהג" גרסה 3.

בשנת 1938 לאחר מספר אירועי דמים בהם נפגעו רבים נעשה נסיון לכנס את מוסדות הישוב היהודי לדון במצב, בין דוברי הכינוס התפתח דיון מרתק בשאלת "המוסר היהודי" כיצד מותר להגיב לטרור. דוברים רבים נימקו את דרישת ההבלגה באמצעות מניעים של רווח והפסד. הרבה מהדיון שם איננו רלוונטי ועסק בשאלות פולטיות פנימיות, אך טענתו המרכזית של הרב עמיאל שהתביעה חותם משמעותי על הדיון הוא קביעתו שהעיסוק המוסרי בטרור חייב להיעשות תוך תפיסה קטגורית, ללא שום שיקולי תועלת, וכך לשונו: "...לרבנים וליהדות לא צריך לדבר מנקודה זו, שזה אינו מביא תועלת. אפשר היה לחשוב שאילו זה הביא תועלת, היו הרבנים חושבים אחרת. היהדות אומרת "לא תרצח" בלי שום תנאי זה "לא תרצח" מגיע עד כדי כך שאם אפשר להציל ציבור של אלפים אם יהרגו איש נקי אחד, אסור להרוג את האשי הנקי הזה..." במאמר קצר ליקטתי ותמצתתי את עיקרי דבריו בסוגיה, דברים שפתחו פתח לדיון נרחב במהלך השנים שעברו כיצד להתייחס למתח בין האיסור הקטגורי לרצוח לבין התמודדות עם מלחמה וטרור.

את עקרונות ההלכה בעידן הפוסט-מודרני אפשר למצוא דווקא בהלכה