אחר מעמד מתן תורה הנשגב בפרשת יתרו, עוברת התורה לעסוק ב"קטנות", בפרטי ההלכות של פרשת משפטים. רבי אלעזר במדרש רבה הסביר קשר זה "שכל התורה תלויה במשפט". דווקא אחרי הקולות והברקים הענן והערפל יש הכרח לחזור לפרטיים הקטנים של המשפט, כי שם הא-לוהים. במאמר קצר מבואר כיצד דווקא קיומן של ההלכות הבנאליות-לכאורה, ההלכות העוסקות במשפט הן תנאי לקיומה של התורה. שפורסם בשבת בשבתו" שבת משפטים תש"ע

בעקבות המאמר בספר משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם, מוצע חוזה הלוואה משפטי ארץ לחתימה. החוזה בקובץ וורד וניתן לבצע בו שינויים והתאמות. המכון אינו אחראי על נזק שייגרם עקב שימוש בחוזה. חוזה מבואר עם מאמר מקדים ישנו בספר משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם נעזרתם בחוזה? אתם מוזמנים לתרום להמשך הפעילות של המכון.

התפיסה ההלכתית המקובלת היא, שחתימה על חוזה יוצרת חזקה חלוטה על כך שהחותם קרא את תוכנו של החוזה, הבינו והסכים לכל תנאיו, מתוך גמירות דעת מלאה. ברם, תפיסה זו התבססה על חוזים שנוסחו בידי שני הצדדים לעסקה, ולא נוסחו ביד צד אחד, על מנת שישמשו בסיס לחוזים רבים, עם אנשים רבים ובלתי מסוימים. בדורות האחרונים, עקב ההתפתחות התעשייתית מחד, ויצירתם של תאגידים רבי עוצמה, התפתח סוג חדש של חוזה, הלא הוא 'החוזה האחיד'. מאפייניו של חוזה זה הם, שהוא מנוסח בידי צד אחד לעסקה, לרוב – הצד החזק, כאשר החותם מצוי בעמדת מיקוח קשה, בהיותו נדרש לבחור בין אחת משתי אופציות: לחתום על החוזה בשלמותו, או לוותר על שירותים הנחוצים לו ביותר. מדינת ישראל, בהיותה ערה לבעייתיות המיוחדת של 'החוזה האחיד', חוקקה חוק שנועד לפתור את בעיית החוזים האחידים. במאמרו, מבקש הרב אליהו גורפינקל להוכיח שהתפיסה ההלכתית הנכונה היא, שהחתימה על החוזה יוצרת חזקה לכאורה, לכך שהחותם אמנם היה מודע לכל תנאיו של החוזה. חזקה זו ניתנת לסתירה, בהתאם לנסיבות החתימה. מדבריו עולה שלתפיסה זו היו מהלכים בהלכה עוד בטרם בא 'החוזה האחיד' לעולם, ויש בה כדי להגן על החותם, גם במקום שבו חוק החוזים האחידים לא יגן עליו. המאמר פורסם ב"משפטי ארץ – טענות וראיות", עפרה, תשס"ד

טענת המאמר היא שכל המושגים בחושן משפט מורכבים מארבעה יסודות בלבד: קניין, חיוב, תנאי ושליחות (ויתכן שאף ממושג נוסף: שעבוד). לכך יש להוסיף את דיני הראיות, שלפעמים נושקים לדין המהותי. (פורסם בכתב העת אסיף ג)

פרק זה מציג את ההלכות הנוגעות לפרשנות הסכמי ממון בשפה מודרנית השווה לכל נפש

אדם נרשם ללימודים במכון שפרסם שיש לו אחוזי הצלחה גבוהים, אבל בחוזה היה כתוב שהמכון לא מחוייב למה שנאמר בפרסומות. רוב משתתפי הקורס נכשלו. כיון שלא הוכח שהמכון עבר על הסעיפים הכתובים בפירוש בחוזה, אי אפשר לתבוע את המכון שישיב את הכסף.

במאמר זה סוקר הרב ד"ר איתמר ורהפטיג את דיני החוזה בהלכה. המאמר בוחן את חופש החוזים שקיים בהלכה, וגבולותיו. בהמשך הוא דן בדרכי כריתת החוזה האובליגטורי והריאלי, ובמגבלות שההלכה מטילה בנוגע לכריתת חוזים. המאמר פותח את הספר משפטי ארץ ד: חוזים ודיניהם. והוא מהווה בסיס להבנה מעמיקה של כל אחד מהחוזים המוצעים בחלקו השני של הספר.

המאמר עוסק בשאלה כיצד על בית הדין לפעול במקרה שלפי ההלכה אין חיוב מן הדין לפצות על הנזק, אולם במקרה של תביעה כנגד חברת ביטוח הניזק היה מפוצה? והאם בית הדין יכול לחייב את המזיק לשלם בנזק עקיף כאילו הביטוח הופעל? המאמר סוקר את עמדת פוסקי זמננו שיש לראות את הביטוח כהתחייבות מכללא של חברת הביטוח לשלם יותר ממה שההלכה מחייבת בתחום שבו מקובל לעשות ביטוח, ובפרט בתחום שבו החוק מחייב לעשות ביטוח. בהמשך לכך הוא קובע ששינה התחייבות מכללא כזו של צד לעסקה בכל מקרה בו מקובל לעשות ביטו. התוצאה היא שבית הדין אמור לחייב את אותו צד גם אם לא עשה ביטוח או במקרה בו בחר שלא להפעיל את הביטוח. המאמר פורסם בכתב העת, אמונת עתיך, גליון 123, ניסן תשע"ט.

אדם חתם על חוזה לרכישת דירה, בו הוזכר סעיף של קנס במקרה של עיכוב. הרכישה התעכבה בגלל המלחמה. זהו אונס, לכן הוא פטור מהקנס.

מכון משפטי ארץ בשיתוף לשכת עוה"ד מחוז ירושלים קיים ערב עיון בעניין ייצוג בבתי דין לממונות ועריכת חוזים וצוואות על פי ההלכה. כעת ההרצאות מתוך ערב העיון עלו לרשת

כיוון שאתה היית מודע לאפשרות שינוי הנסיבות ולא יידעת את הצד השני על הסיכון - אינך רשאי לבטל את החוזה

התפיסה ההלכתית המקובלת היא, שחתימה על חוזה יוצרת חזקה חלוטה על כך שהחותם קרא את תוכנו של החוזה, הבינו והסכים לכל תנאיו, מתוך גמירות דעת מלאה. ברם, תפיסה זו התבססה על חוזים שנוסחו בידי שני הצדדים לעסקה, ולא נוסחו ביד צד אחד, על מנת שישמשו בסיס לחוזים רבים, עם אנשים רבים ובלתי מסוימים. בדורות האחרונים, עקב ההתפתחות התעשייתית מחד, ויצירתם של תאגידים רבי עוצמה, התפתח סוג חדש של חוזה, הלא הוא 'החוזה האחיד'. מאפייניו של חוזה זה הם, שהוא מנוסח בידי צד אחד לעסקה, לרוב – הצד החזק, כאשר החותם מצוי בעמדת מיקוח קשה, בהיותו נדרש לבחור בין אחת משתי אופציות: לחתום על החוזה בשלמותו, או לוותר על שירותים הנחוצים לו ביותר. מדינת ישראל, בהיותה ערה לבעייתיות המיוחדת של 'החוזה האחיד', חוקקה חוק שנועד לפתור את בעיית החוזים האחידים. במאמרו, מבקש הרב אליהו גורפינקל להוכיח שהתפיסה ההלכתית הנכונה היא, שהחתימה על החוזה יוצרת חזקה לכאורה, לכך שהחותם אמנם היה מודע לכל תנאיו של החוזה. חזקה זו ניתנת לסתירה, בהתאם לנסיבות החתימה. מדבריו עולה שלתפיסה זו היו מהלכים בהלכה עוד בטרם בא 'החוזה האחיד' לעולם, ויש בה כדי להגן על החותם, גם במקום שבו חוק החוזים האחידים לא יגן עליו.

הרב ד"ר איתמר ורהפטיג סוקר את דיני החוזה בהלכה. המאמר בוחן את חופש החוזים שקיים בהלכה, וגבולותיו. בהמשך הוא דן בדרכי כריתת החוזה האובליגטורי והריאלי, ובמגבלות שההלכה מטילה בנוגע לכריתת חוזים. מאמר זה מהווה בסיס להבנה מעמיקה של כל אחד מהחוזים המוצעים בחלקו השני של הספר.

מוזמנים לשמוע את סדרת השיעורים

בבחינת מעמדו ההלכתי של קנס בחוזה יש לבחון את סוגיית אסמכתא, ריבית וקניין דברים

הרב שמואל פולצ'ק סוקר במאמרו את הלכות ריבית, לאור ההשפעה העמוקה שלהם על דיני חוזים. המאמר נפתח בהגדרת ריבית מן התורה ומדברי חכמים. בהמשך הוא עוסק ביישום דיני ריבית בתחומים השונים, ובכלל זה, בקנייה ומכירה, בשכירות נכס, בשכר עבודה, וכמובן בנוגע להלוואת כספים.

תנאי מכללא הוא תנאי שלא נאמר או נכתב, ובכל זאת, צד לחוזה טוען שהוא היה ברור לשני הצדדים טרם כריתת החוזה. מסקנתו של הרב עדו רכניץ היא שבהלכה הוספת תנאי מכללא איננה בגדר אירוע יוצא דופן. אמנם, ניתן לזהות סיעה של פוסקים שהגדירו מבחנים אובייקטיביים להוספת תנאי מכללא, ולעומתם סיעה של פוסקים שהעניקו לבית הדין את הסמכות לבחון כל מקרה לגופו. בעניין זה ההלכה שונה מאוד מהמשפט הנוהג במדינת ישראל שמצמצם מאוד את האפשרות להוסיף תנאי מכללא לחוזה.

מעיקר הדין כאשר צד אחד מבטל את השידוך ללא הסכמה הצד שביטל את החתונה אמור לשאת בעלויות הביטול, עם זאת מקובל לעשות פשרה בין הצדדים וסביר להניח שבית הדין לא יחייב את הצד שביטל בכלל ההוצאות.

כללי השלמה הם כללים להשלמת פרטים חסרים בחוזה שנכרת בין צדדים. במאמרו עומד הרב הלל גפן על כך שבהלכה מוסכם שיש להשלים פרטים חסרים על סמך הסכם קודם שהיה בין הצדדים. השלמת הפרטים על פי מנהגם של שני הצדדים להתקשרות גוברת על מנהג העולם, ובזאת, בדומה לחוק הנוהג. בהמשך המאמר הוא עוסק במקרים בהם ישנה מחלוקת בין הפוסקים, כגון, כאשר הצדדים לא כרתו הסכם חדש, אלא המשיכו את ההתקשרות בשתיקה, וכן כאשר בהסכם החדש ישנם פרטים שהשתנו ביחס להסכם הקודם.

התפיסה ההלכתית המקובלת היא, שחתימה על חוזה יוצרת חזקה חלוטה על כך שהחותם קרא את תוכנו של החוזה, הבינו והסכים לכל תנאיו, מתוך גמירות דעת מלאה. במאמרו, מבקש הרב ד"ר אליהו גורפינקל להוכיח שהתפיסה ההלכתית הנכונה היא, שהחתימה על החוזה יוצרת חזקה לכאורה, לכך שהחותם אמנם היה מודע לכל תנאיו של החוזה. חזקה זו ניתנת לסתירה, בהתאם לנסיבות החתימה. מדבריו עולה שלתפיסה זו היו מהלכים בהלכה עוד בטרם בא חוק החוזים האחידים לעולם, ויש בה כדי להגן על החותם, גם במקום שבו החוק לא יגן עליו.