ארבע אבני החושן - גורמי היסוד של חושן המשפט

מבוא^[1]

סדר נזיקין כולל מאות דפים, חושן המשפט כולל מאות סימנים, ובתוכם עשרות רבות של גדרים ומושגים הלכתיים. למרות הריבוי העצום נראה לענ"ד שכל המושגים בחושן משפט^[2] מורכבים מארבעה יסודות בלבד: קניין, חיוב, תנאי ושליחות (ויתכן שאף ממושג נוסף: שעבוד). במילים אחרות, כל מושג הלכתי מורכב מאותם ארבעה גורמי יסוד או מחלקם. לכך יש להוסיף את דיני הראיות, שלפעמים נושקים לדין המהותי.

למבט כזה יש משמעות רבה, כיון שארבעת המונחים הם בעלי משמעות מוגדרת ומובחנת (אף שיש מחלוקות בעניינם) והם מאפשרים להגדיר באופן חד וברור את מהות המצב המשפטי העומד לדיון. בניגוד לכך, שימוש במושגים משניים, אשר מהווים בעצמם תרכובת של גורמי היסוד, מקשה על הבירור ועל ההגדרה. קל וחומר, כאשר נעשה שימוש במונחים עמומים כגון "זכות" שאינם מוגדרים ואינם מבהירים את המצב המשפטי אותו הם באים לתאר.

אמת, שאי אפשר להוכיח באופן מוחלט טענה כזו, שהרי אי אפשר לעבור על כל המושגים ולבחון אותם אחד לאחד (מה גם שכולם שנויים במחלוקות שונות). ובכל זאת, כדי להוכיח במידה שניתן את הטענה, נראה את נכונותה בכמה מושגים עיקריים ונראה את יכולתה לסייע בהבנת מושגים משפטיים מרכזיים. במיוחד כיוון שמדובר בטענת רוחב שקשה להוכחה, אני מעמיד את הדברים למבחן הלומדים והמעיינים, ו"מתוך הויכוח יתבאר האמת".^[3]

ראשית לכל נפתח בהגדרת גורמי היסוד.

קניין: קניין משמעו זיקה בין אדם לרכוש, זיקה שמאפשרת לאדם לעשות בחפץ כרצונו, ואוסרת על כל האחרים להשתמש בחפץ. את הבעלות המלאה ניתן (לחלק מהדעות) לפרק ולחלק בין כמה אנשים^[4] – הן חלוקה על ציר הזמן,^[5] והן חלוקת זכויות השימוש.^[6] האפשרות לחלק את הבעלות מאפשרת ליצור זכויות חלקיות מסוימות על בסיס הזכות הקניינית. בדרך כלל זכות קניינית ניתנת להעברה. לסיום, צריך לציין שניתן להעביר זכות קניין הן ברצון, כגון מכר ומתנה, והן על פי דין, כגון ירושה.

חיוב: התורה מטילה על האדם חובות ממוניות. לדוגמה, אדם שהזיק חייב לשלם, לווה חייב לפרוע את חובו וכדומה. חובות אלה אין משמען שלבעל החוב יש קניין ברכושו של החייב, שהרי החוב נוצר ללא תלות בכך שלחייב יש רכוש. אלא מדובר בחובה אישית, חובתו של החייב כלפי בעל החוב. גם כאן יש מקום לברר האם מדובר במצווה^[7] או בחיוב ממוני,^[8] אלא שאין זה המקום להאריך.

גם כאן צריך לחלק בין חיוב ברצון, כגון בהלוואה (לגבי התחייבות ללא תמורה ראו לקמן), לבין חיוב מן הדין, כגון חיוב מזיק בתשלום.

מוסכם שמדאורייתא את החיוב האישי לא ניתן להעביר,^[9] ומדרבנן ניתן להעביר את החיוב בדרכים מסוימות (מעמד שלשתן^[10] וכד'^[11]). מכאן, ששאלת העבירות היא נפקא מינה בין קניין וחיוב, כאשר את הקניין ניתן להעביר בכל מעשה קניין ואילו את החיוב ניתן להעביר מדרבנן בדרכים מסוימות בלבד. כמו כן, ניתן למחול על חיוב בדיבור ללא צורך במעשה קניין (שו"ע חו"מ י"ב, ח), לעומת זאת, בדרך כלל, לא ניתן להעביר בעלות לאחר ללא מעשה קניין (שו"ע חו"מ קפ"ט, א).

יש להעיר כי את החיוב האישי מלווה בדרך כלל שעבוד הנכסים שהגדרתו תידון לקמן, ויבחן האם הוא מושג יסוד בפני עצמו.

תנאי: מעשה או מצב שבו תלויה חלות של דין מסוים. כגון, אדם שמוכר את ביתו בתנאי שהקונה יישלם עבור הבית.

שליחות: אדם שמייצג אדם אחר בהליך משפטי. גם בעניין זה רבים הפרטים, אולם בהקשר זה נתמקד בהגדרה הבסיסית תוך התייחסות לכך ששליחות יכולה שתחייב את המשלח בלבד, כלומר, שמעשה של שליח יחייב את המשלח,^[12] ובמקרים מסוימים גם תחייב את כל העולם להתייחס לשליח כאילו הוא המשלח, ועל כך יורחב בנוגע להרשאה.

דיני ראיות: דיני ראיות עוסקים בשאלה 'מה קרה', ובכל זאת יש להם השפעה אדירה על הדין המהותי. הכיצד? על מנת להשיב נדגים: כאשר אדם רוצה להעביר בעלות על רכוש מסוים ואין לו אפשרות לעשות זאת מסיבות טכניות, הוא יכול להודות שהוא העביר את הבעלות בעבר ובכך להעביר את הבעלות ('אודיתא'). רוצה לומר, על ידי יצירת ראייה לטובת המקבל, המקבל הופך להיות בעלים על הרכוש. מהלך כזה חוזר על עצמו בכמה הקשרים, כאשר ישנן מגבלות הלכתיות והדרך להגיע לתוצאה ללא עמידה בכללים היא על ידי יצירת ראייה. יש לציין שיש מן הפוסקים^[13] שסברו שהראייה היא מעשה קניין לכל דבר שמעביר את הבעלות.

לאחר הצגת גורמי היסוד, נבחן מספר מושגים הלכתיים מרכזיים ונראה כיצד הראשונים והאחרונים ביארו שאותם ארבעה יסודות הם המרכיבים היחידים של המושגים המורכבים יותר.