הוצאות חתונה בביטול שידוך באשמת צד אחד

שאלה

שלום, אחרי האירוסין שלי ושל כלתי היה ביננו ריב ומאז היא והמשפחה שלה החליטו לבטל את החתונה, יש לנו קנסות לאולם, תקליטן, ודירה ששכרנו אמרו לי שעל פי דין תורה אם היא מחליטה לבטל כל הוצאות הביטול והקנסות חלים עלייה רציתי לשאול אם יש אמת בדבר.. אודה אם יחזירו לי תשובה לגביי זה.. תודה

תשובה

המנהג בבתי הדין לחייב את מי שביטל את האירוסין בהוצאות, אך הדבר תלוי במקרה המדובר ובפרטיו. זאת ועוד, גם אם יחייבו את האישה, סביר להניח שלא יהיה החיוב בגובה כל הסכום, אלא בסכום נמוך מזה - עליו יתפשרו הצדדים. על מנת לקבל תשובה הלכה למעשה עליך לפנות לבית הדין. אנו בתשובה זו נפרוס את השיטות השונות והמנהג המקובל, אך אין ביכולתנו להכריע בלי לקבל את מלוא הפרטים ולשמוע את שני הצדדים.

תשובה בהרחבה

מתנות וסבלונות של החתן לכלה

בגמרא ובפוסקים ישנו דיון בעניין החזרת מתנות וסבלונות ששלח החתן לבית הכלה. (ראה בבא בתרא קמו.: שו"ע אבן העזר נ) ואכן מוטלת על האישה חובה להחזיר את אשר קיבלה לכבוד החתונה. הבחנה זאת מוצאת ביטוי בלשון הגמרא (ב"ב קמו:): "הדרא בה איהי – אפילו כישא דירקא הדר הוא", כלומר שבמקרה בו חזרה בה היא מהנישואין עליה להשיב כל שקיבלה מבעלה.

הוצאות שהוציא הבעל לגורם שלישי

אמנם, הגמרא עוסקת במצב הרווח בזמנם, בו הבעל היה שולח משלו, בין אוכל ובין תכשיטים ומתנות, לבית האישה, שם התקיימו הנישואין. אך הנידון שלנו, בו כסף שולם לגורם שלישי, הוא בעל אופי שונה לחלוטין. אין ברשות האישה דבר מן הבעל, שנאמר שעליה להשיבו לו.

בשאלה מן הסוג הזה נחלקו הראשונים. הרמב"ם (זכיה ומתנה ו, כד) סובר כי האישה חייבת לשאת בכל ההוצאות אם היא גרמה לביטול החתונה בגלל 'דינא דגרמי'. וכן כתב הרי"ף בתשובה (קפ"ה). אך הראב"ד (שם) חולק עליו, וסובר שאין לחייבה כי "אבוד ממון שבעל הממון עושה אותו אף על פי שגרם לו זה פטור". וכן כתב הר"י מיגאש, (שו"ת סימן נ"ח),  אך מטעם שונה "שלא הוציאו אלא לעצמו". כלומר היות וההשקעה של כל אחד מהצדדים נעשתה לטובתו והנאתו האישית, אין לחייב את הגורם להוצאה בתשלומים. אמנם כבר כתב רע"א (קמא סימן קלד) שהראב"ד מודה לרמב"ם במקרה בו הכלה אמרה לחתן במפורש להוציא הוצאות.

פסיקת ההלכה

השו"ע בסימן קנ,ג פסק כרמב"ם, שאישה שביטלה חייבת לשלם. אך בספר פסקי הגר"א טוען שמלשונו של הגר"א בס"ק ט נשמע שנוטה לפסוק כראב"ד.

האחרונים נחלקו כיצד לפסוק: יש אומרים לעשות פשרה (ערוה"ש נ,טז שהמנהג הפשוט שהצד העובר מחזיר לשני הוצאותיו ועל פי רוב עושים פשרה), ויש אומרים להוציא הכל מהאישה (שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רלד, ובעוד הרבה אחרונים), ויש הפוטרים אותה לחלוטין (שארית יהודה דף נט).

בפסקי דין רבניים חלק ג עמוד 63, מביא את דברי ערוך השולחן שהמנהג הרווח בבתי הדין הוא אמנם לחייב את האישה, אך על פי רוב בדרך פשרה ולא חיוב גמור. בנוסף, יש להעיר כי אם הביטול של הכלה היה מתוך רצון להזיק לחתן אזי יש לחייבה יותר, אך אם הביטול היה מתוך אונס או בתום לב ישנן שיטות ראשונים הפוטרות מתשלום (תשו' הרמב"ם הוצ' פריימן סי' שלט).