בנקודת המפגש בין דין תורה ובין משפט המדינה מתעוררות שאלות מהי מדיניות בית הדין. בתשובה זו סקרנו את הגישה של בית הדין בנוגע לכמה מהשאלות הללו.

אחראי מיסי ועד בית תובע את אחד הדיירים. הדייר טועם שכבר שילם. האחראי כבר טעה בעבר ושכח לרשום. נפסק שיפנו לבית דין מוסכם על שני הצדדים, ואם האחראי בטוח ב100% שהדייר לא שילם יוכל להשביעו. אבל אין לסמוך על ספרי הרישום.

מדברי הפוסקים עולה שבמקום בו יש ספק מלכתחילה האם יש חיוב תשלום על הנזק, יתכן ועל הניזק תוטל חובת הראיה. דוגמא לספק מעין זה היא כאשר בעל מלאכה הזיק ויש ספק האם הוא מומחה ואז הוא פטור, או שמא הוא איננו מומחה ואז הוא חייב. דוגמא נוספת, כשלסטים פרצו גדר ובהמות שהיו במקום יצאו החוצה והזיקו, במקרה כזה יש צד לחייב את בעלי הבהמות מספק שמא הבהמות לא היו שמורות טוב עוד לפני כן, או שמא הליסטים אשמים. הרב אדרי מחדש שמחלוקת האחרונים שהזכרנו מתייחסת רק למקרים מעין אלו, ואילו במקרה הרגיל של נזק שנמצא לפנינו לכל הדעות על המזיק להוכיח שהוא אינו אחראי עליו.

מהו תוקף הראיה של צילום במצלמה (נסתרת או לא נסתרת) לעניין קבלת עדות, האם זה קביל בבית דין

על פי ההלכה הדין הפלילי מבוסס על משפט המלך, אשר יכול לקבוע שניתן יהיה להרשיע על פי עד אחד ועל פי הודאה.

אשה חוששת שגרמה נזק למכונית אך איננה יודעת זאת בוודאות.