ספק במתנה: האם החותן נתן את הכסף ללא תנאים או שהייתה כוונה להחזר?

ספק במתנה: האם החותן נתן את הכסף ללא תנאים או שהייתה כוונה להחזר?

שאלה

בס"ד החותן נתן לבתו וחתנו דירה יותר גדולה, ומינה את בנו לטפל במכירת הדירה הקטנה ולקנות דירה הגדולה, והכל ללא תנאים. אחר 25 שנה נפטר החותן, ובא בנו שטיפל בענין וטוען שההפרש שנתן החותן בין הדירה הקטנה לגדולה היתה הלוואה או השקעה. והבת והחתן לא ידעו כלום מזה ולא שמעו אף פעם לא בדיבור ולא בשטר דבר כזה.

תשובה

בית דין צריך להכריע בשאלה זו שכן הדבר תלוי באומדן הדעת. בתשובה זו נפרט את השיקולים השונים וההכרעות לכל אחד מהצדדים[1].

א. 'סתם נתינה אינה מתנה' (ראו בית שמואל ע, כח, ושער משפט עט, ב, וערוך השולחן חושן משפט רמו, כ, דיון בדעות הראשונים והשולחן ערוך והרמ"א) ודבר זה עומד לטובת הבן. אמנם בית הדין צריך להפעיל שיקול דעת בכל מקרה כדי לבדוק האם אכן במקרה זה סתם נתינה אינה מתנה (נודע ביהודה תניינא חושן משפט לד). בית הדין צריך לבחון את מכלול הנסיבות כולל מנהג הקהילה שהמשפחה משתייכת אליה, וכיצד החותן נהג עם ילדיו האחרים וכדומה.

ב. העובדה שהאב לא אמר דבר במשך 25 שנה ועכשיו הוא נפטר עומדת לטובת החתן והבת. ערוך השולחן (חושן משפט רמו, כ) כתב: " .... אם מת המאכיל ולא תבעו אין היורשים יכולים לתבעו דמדלא תבעו וודאי כיון למתנה וכ"ש במאכיל לחתנו שאין היורשים יכולים לתבוע בשלא תבעו בחייו". סברתו נועדה להסביר את השיטות המוזכרות בסעיף הבא, ואע"פ שכאשר החותן נפטר בפתע פתאום ההוכחה משתיקתו היא קטנה יותר, אך אם עברו 25 שנה יש לומר שהעובדה שלא תבע בחייו מראה שודאי כוונתו היתה למתנה.

ג. עצם השאלה האם יורש יכול לתבוע ולומר שלא ניתן למתנה אחרי מות האב נתונה במחלוקת אחרונים (ראו שער משפט שם), ותלוי גם מה הצדדים טוענים, האם האח טוען 'ברי', והאם החתן והבת טוענים 'ברי'. כיוון שיש בכך שתי שיטות יש מקום לומר שהמוציא מחברו עליו הראיה, ולכן לא יגבו מהבת והחתן.

לסיכום, בגלל שהדבר תלוי באומדן דעת, צריך להביא את השאלה בפני בית דין.