לרב שלום
בטור בעיתון מקור ראשון כתב אריאל שנבל כך:
שוטרי תנועה שעצרו נהגים בעוון מהירות מופרזת לא הצליחו להסביר בבית הדין כיצד עדותם לבדה יכולה להרשיע אדם אחר, שהרי על פי שניים עדים יקום דבר. עשרות אלפי דו"חות נפסלו בבת אחת כשהסנהדרין הכריעה סופית שהינשוף המשטרתי אינו מצטרף לעדות.
רציתי לדעת האם באמת זה הדין על פי ההלכה?
על פי ההלכה הדין הפלילי מבוסס על "משפט המלך". במסגרת משפט המלך ניתן להרשיע גם על פי עד אחד וגם על פי הודאת החשוד או על פי אומדן המבוסס על בדיקה מדעית (כגון, של המכשיר ינשוף), כפי שכתב הרמב"ם (סנהדרין יח, ו):
גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים, וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות היה.
וכן כתב הרשב"א בנוגע לתקנות הקהל (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רעט):
עוד השיב בקהל שמנו ברורים לבער העבירות. וכתוב בתקוני ההסכמה שיוכלו ליסר ולענוש בממון לפי ראות עיניהם. ויש להם עדים קרובים או עד מפי עד וכיוצא בהם שנראה להם שהענין אמת שיכולים לדון ולקנוס. שלא הצריכו עדים גמורים אלא בדיני תורה כסנהדרין וכיוצא בהם. אבל מי שעובר על תקוני המדינה צריך לעשות כפי צורך השעה.
הרשמו לקבלת עדכונים