במקרים לא מעטים מגיעות מחלוקות בין יהודים לשאינם יהודים לבתי הדין לממונות. כיצד יש להכריע במחלוקות אלה? לפי מסקנת המאמר במקרה שבו יהודי ומוסלמי באו להתדיין בבית דין של תורה מבלי לומר דבר, ברירת המחדל היא שיש לדון אותם לפי דיניהם של המוסלמים. אולם, כיוון שבתי דין של תורה אינם בקיאים במשפט המוסלמי, וכיוון שחזקה על הצדדים שידעו זאת, הרי שניתן להניח ששני הצדדים שפנו לבית דין של תורה הסכימו ורצו שידונו את שניהם לפי דין תורה. ולכן למעשה יש לדון אותם על פי דין תורה באופן שוויוני, כאילו מדובר בהתדיינות בין שני יהודים. המאמר מבוסס על חלק מפסק דין שפורסם כמאמר בגליון אמונת עתיך, 122 (תשע"ט)

מאמר זה עוסק בכללי האסור והמותר בקבלת סיוע מלא-יהודים, הן פרטיים, הן מדיניות והן גופים דתיים. המאמר פורסם בכתב העת אמונת עתיך 125.

גרסה מורחבת של המאמר בעניין זה שפורסם בכתב העת אמונת עתיך

הפרק שביעי מתוך יחידת הלימוד של תורה ומדינה - מדינת ישראל לאור התורה עיון במשנתם של הריא"ה הרצוג ובני דורו

בעקבות הסרטונים בהם נראה אדם הודף נזירה נוצרית, הבהיר הרב רכניץ מדוע הדבר אסור ואף מסוכן