התחייבות לתשלום עבור החלפת שמירה – האם די בכוונה ובהגעה לעמדה?

התחייבות לתשלום עבור החלפת שמירה – האם די בכוונה ובהגעה לעמדה?

שאלה
ראובן החייל במוצב הציע שמי שיחליף אותו בעמדה יקבל חמישים שקל, שמעון הסכים, והלך לעמדה בכוונה להחליף אותו, כשהגיע שמעון לעמדה ראה את לוי השומר שאותו אמור להחליף, לוי אמר לו שהוא נשאר בעמדה בכל מקרה ואין צורך להחליף אותו, לאחר כמה שעות בא שמעון לבקש את חמישים השקלים, ראובן לא מוכן לשלם לו כי בסוף לא הוא שמר, שמעון מצדו אמר שכבר הלך לעמדה לבש ווסט והביע מוכנות לשמור ''ועשה את שלו'', לכן אף שלא שמר בפועל מגיע לו התשלום על השמירה, מי צודק?

תשובה

ראובן שכר את שמעון לבצע עבורו עבודה, ומשהלך שמעון למקום העבודה, ראובן אינו יכול "לפטר" אותו ללא הצדקה הלכתית. כך פוסק השולחן ערוך (חושן משפט סימן שלג סעי' א): "השוכר את הפועלים .... הלכו החמרים ולא מצאו תבואה; פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה; או ששכרם להשקות השדה ומצאוהו שנתמלא מים, אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצאה שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום, ומה בידו לעשות; ואם לא ביקר, נותן להם שכרן כפועל בטל, שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן, ועושה מלאכה לבטל".

כלומר, האחריות לבדוק אם יש צורך בעבודה מוטלת על המעסיק. אם לא עשה זאת – עליו לשלם שכר חלקי ("פועל בטל"). הפוסקים כתבו ששכר של פועל בטל יכול להיות בין חצי מהשכר עד שני שליש.

במקרה זה, לא מדובר באונס (דיני הפסקת עבודה בשל שינוי בנסיבות שלא היו יכולים להיות ידועים למעסיק מפורטים בחו"מ של"ד, א-ב), שכן ראובן היה יכול לברר בקלות אם יש צורך בהחלפה, למשל באמצעות שיחת טלפון ללוי. מאחר שהוא לא בדק זאת, הוא מחויב בתשלום חלקי.

מסקנה:
ראובן חייב לשלם לשמעון בין חצי לשני שליש מהשכר שסוכם, ועליהם להגיע לפשרה על הסכום המדויק.