ערבות הדדית היא היעד והמבחן של מבצע "עמוד ענן"

ערבות הדדית – מורל ומעשים

היציאה למבצע "עמוד ענן" נובעת כולה מערך אחד "ערבות הדדית". עד לפני שבוע "רק" תושבי דרום הארץ נאלצו לספוג את מחיר המאבק בחמאס. וכעת ברור שכל עם ישראל מחויב להיות ערב לאותם אזורים ולסכן את עצמו בשביל לפדות אותם מהצרה. כמובן שמדינת ישראל מחויבת לשמירת כל חלקיה באופן שווה כמדינה ריבונית, אך מאחרי התביעה המשפטית עומד רעיון ערכי מהותי שרק אם מאמצים אותו ניתן להגיע להכרעה אמיתית.

דבורה הנביאה התמודדה עם סיטואציה דומה - מציאות שבה חלק מהעם נפגע באורח יומיומי ושאר העם נדרש לבא לעזרתו. יבין מלך כנען באמצעות שר צבאו סיסרא פגע בחיים התקינים באזור עמק יזרעאל (שופטים ה,ו): "חדלו ארחות והלכי נתיבות ילכו ארחות עקלקלות, חדלו פרזון בישראל חדלו". סיסרא יצר מציאות שבא אי אפשר לנוע בדרכים ואי אפשר לגור בערי פרזות שאינם מוגנות ומוקפות חומה, מצב זה יצר ככל הנראה חייץ בין אנשי הדרום לאנשי הצפון באזור עמק יזרעאל. דבורה הנביאה וברק בן אבינועם קראו לשבטים להתאחד לעם אחד מלוכד להשיב את חיי הצפון למסלולם. חלק מהשבטים נענו לקריאתה וחלק נשארו בבית לרעות עדריהם. לנושא זה מקדישה דבורה חלק משמעותי בשירתה "המתנדבים בעם ברכו ה'" (שופטים ה, ט).

"הערבות ההדדית" כשמה כן היא ערבות אישית בין כל חלקי העם, כשחלק אחד סובל החלק השני בא לסייע. ה"ערבות ההדדית" מתבטאת במקורות בשני פנים: הראשון, החובה לסייע לאחר בשעת צרה גשמית. השני, תחושה של מעורבות ומחויבות רוחנית בין כל חלקי העם.

הערבות ההדדית הרוחנית תובעת מעם ישראל להישאר מלוכדים ולא להתפלג לקבוצות כאשר כל אחד דואג לעצמו, כמובן שגישה זאת בלתי מתקבלת, ויש מחויבות לדאוג אחד לשני מתוך שותפות. לאור זאת חובה עלינו להעלות את המורל ואת התביעה הרוחנית של העם במקביל לערבות המעשית וההתגייסות למען העם כולו.

ערבות הדדית וחובתו הפרט לדאוג לעצמו

ככל ערך גם ערך הערבות ההדדית הינו ערך הדורש התמודדות עם חובתו של אדם לדאוג לאינטרסים האישיים שלו. אין ספק שערבות זאת איננה כ"ערבות" רגילה שבה הערב מתחייב לעמוד במקום החייב בכל מצב. אילו היה כך, היינו מחויבים לוותר על כל האינטרסים האישיים לשם הצלת אחינו שבצרה, למשל, היינו נדרשים לתת את כל כספנו לצדקה.

ואכן הגביל רבי עקיבא: "וחי אחיך עמך – חייך קודמים לחיי חברך" (ספרא פרשת בהר, פרשה ה), הערבות הבסיסית איננה מחייבת אדם להרוס את עצמו למען חברו אלא רק הושטת יד להצלה "פתוח תפתח את ידך...". בהמשך לכך הערבות הזאת איננה מחייבת יצרת "מדינת קיבוץ" שבה אין חיים פרטיים בשם הערבות. אלא מדובר במחויבות לדאוג לאחר במקביל לשמירה של אדם על עצמו. על כן ניתן לומר ש"הערבות" העתיקה שיש בין חלקי העם איננה מחייבת התעלמות של אדם מצרכיו אלא מחויבות במסגרת מוגבלת של נתינת עזרה.

ערבות הדדית בלחימה

אמנם, כל זאת בחיי השגרה, שם כאמור כל אדם קודם כל אחראי לעצמו ורק אחר כך לאחיו, מתוך היציבות האישית האדם מושיט יד לחברו ומצילו. אולם, במלחמה הדברים משתנים, אחד הביטויים הראשוניים לכך היא ביקרתו של משה רבנו לשנים וחצי השבטים המבקשים להשאר בעבר הירדן: "ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה..." (במדבר, לב, ו). הכרזת השבטים שהם ילכו חלוצים לפני המחנה ענתה על הדרישה לערבות הדדית במלחמה. כאן בשונה ממה שתיארנו קודם אין ספק שמלחמה כוללת סיכון חיים ומסירות נפש למען שאר חלקי העם, ואי אפשר כבר לומר "חייך קודמים לחיי חברך". וכך גם קובע הרמב"ם בהגדרתו מהי מלחמת מצווה: "ואי זו היא מלחמת מצוה: ... ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (רמב"ם הלכות מלכים, ה, א).

מסתבר שגם במלחמה למרות הדרישה ברמה האישית למסירות נפש למען האחר, ישנה חשיבות ליציבות היד המושטת. "ערבות הדדית" היא קודם כל נתינת חוסן נפשי לנזקק, ואח"כ נתינת סיוע ממשי. כך גם קורה בהתגייסות כללית למען שאר חלקי העם, תחושת הלכידות והוודאות בלב הלוחמים לשם מה הם יוצאים לקרב היא זאת שמובילה בסופו של דבר בעזרת ה' גם לניצחון.

הדרישה ל"ערבות הדדית" פיסית ורוחנית היא יסוד הקיום של צה"ל, החובה לסכן את החיים למען האחר נובעת מאותו כתב ערבות שאנו חתומים עליה כעם אלפי שנים, וכמדינה למעלה משישים שנה.

לשמחתנו גם הפעם אנו רואים התגייסות מלאה של כל תושבי הארץ להחזרת חייהם של תושבי הדרום למסלולם. הושתת יד יציבה ובטוחה, כזו שאינה נסוגה לנוכח האיום היא הדרך להקים מחדש את חיי השגרה של תושבי האזור, ולאותת לאויבנו שאיננו פגיעים כמו שהם מדמים לעצמם, הניצחון יבוא רק אם אויבינו יבינו את החוסן הפנימי של עם ישראל שיתבטא במעשים.

הערבות ההדדית היא גם המבחן העיקרי של השגת יעדי המבצע. אסור שיעדי המבצע יהיו רק "טקטיים" עליהם ליצר מערך ברור של מחויבות בעם, הן בתחושות בפנים והן בשדר כלפי חוץ. מערך זה הוא גם הדבר היחיד שיכול להכניע את אויבנו. ביום שיהיה ברור לאויבינו שאין בישראל מדינת דרום ומדינת צפון, שדרות ותל אביב, אלא ישנה ערבות מלאה בין החלקים השונים, הם לא יוכלו לחזור למצבם הקודם.