'שלום בית': התערבות ביישוב משברי נישואין ובמניעתם בהלכה ובמשפט

תקציר

נושא המחקר, מטרתו ומבנהו

נושא המחקר הוא ההתערבות המשפטית ביישוב משברי נישואין ובמניעתם (להלן: "התערבות משפטית"), היקפה וגבולותיה, כפי שהתפתחו בהלכה, מספרות חז"ל ועד הפסיקה כיום במציאות המשפטית המורכבת במדינת ישראל בה שולטות שתי מערכות שיפוט בדיני המשפחה.

מאחר שנושא ההתערבות המשפטית טרם נחקר באופן שיטתי ומקיף, מטרתו של המחקר תהיה תיאור, בירור וניתוח של היסודות ההלכתיים, המשפטיים והתורת משפטיים של ההתערבות המשפטית, אשר יביאו לכלל גיבוש והערכה של התיאוריה ההלכתית של הנושא. בשלב ראשון ייערך דיון נרחב בספרות ההלכתית מתקופת התלמוד ועד ימינו. בשלב שני, הדיון יתמקד בבירור מעמדו של ערך שלום הבית בתפיסות הנישואין והזוגיות בעולמם של חכמים, ובניסיון לנתח את הזיקות והקשרים בין תפיסות אלה לעיצובן של התקנות וההלכות שנועדו לייצב ולשמר את מסגרת הנישואין. בשלב השלישי, לאחר העמדת התשתית ההלכתית והמחשבתית של נושא ההתערבות המשפטית, יוקדש המחקר למשפט הנוהג כיום במדינת ישראל, תוך בחינה ודיון ביקורתיים במקומה ותפקידה של ההתערבות המשפטית בפסיקת בתי הדין הרבניים ובבתי המשפט האזרחיים, וכן לעיון השוואתי בהסדרים שונים הקיימים בשיטות משפט אחרות.

תקציר הפרקים

הפרק הראשון פותח את החלק הראשון המכיל ארבעה פרקים. הפרק עוסק בתקנות ביחסי ממון בין בני זוג בספרות התלמודית. נדונו בו שמונה תקנות בספרות התלמודית שהנימוק העומד ביסודן הוא השאיפה למנוע יחסי עוינות ושנאה שעלולים לערער את חיי הנישואין ויציבותם. מאפיין מרכזי של תקנות אלו הוא מקורן המשפטי, פרי חקיקה חדשה של חכמים שככלל אינה נסמכת על דין התורה. חקיקה זו מתאפיינת בסטייתה מן הדין לשם השגת התכלית הערכית של שלום הבית, במקום בו העמדת יחסי בני הזוג על מערכת של זכויות וחובות משפטיות הנוהגת בדרך כלל בין זרים עלולה לערער את יחסיהם.

בפרק זה נבחנו דרכי ההנמקה של התקנות בסוגיות התלמודיות כפי שהובנו על ידי מפרשיהן המקובלים, ראשונים ואחרונים. הודגמה והוכחה ההשפעה הרבה של נימוק שלום הבית על היקף התקנות, ונדונו הבדלים בין התלמוד הבבלי לירושלמי בדיון ובהנמקה של תקנות אלו.

אחת המסקנות מן הדיון היא שעצם הסכנה של הידרדרות היחסים בין בני הזוג היא זו המהווה שיקול לחקיקה, ולא התוצאה של פגיעה באינטרס של מי מהצדדים. כל התקנות צופות פני עתיד ומטרתן להסדיר את החובות והזכויות הממוניות, וכמעט בכולן, למעט תקנת הכתובה, תכלית ההסדרה היא ליצור יציבות בנישואין ואווירה של שיתוף ואמון, באמצעות מתן תחושה של איזון ושמירה על הזכויות ההדדיות.

הפרק השני עוסק אף הוא בספרות חז"ל, אך בתקנות והלכות מתחומים שונים, שאינן נובעות מיחסי הממון בין בני זוג. ברובן התכלית היא מניעה של משברי נישואין, ובחלקן אף יישוב המשבר או עיכוב הגירושין. בדיון בפרק זה בלטה העובדה שאף כי חלק מההלכות מעמידות את ערך שלום הבית במעמד פרשני גבוה, הרי שהמעמד הנורמטיבי של כמעט כולן הוא מדרבנן.

תקנה בולטת שנדונה בפרק זה היא תקנת המרידה על שני סוגיה, שבמהותה היא תביעה לשלום בית, והיא מדגימה היטב את האמצעים המגוונים בהם ניתן וראוי לנקוט כדי להביא את בני הזוג לשקם את יחסיהם. כך עשויים להינקט אמצעים משפטיים, כלכליים, חברתיים ודתיים, וכל זאת בצד מאמצים בלתי פורמליים של בית הדין להחזרת בני הזוג למערכת יחסים תקינה. תקנה זו, כמו יתר ההלכות שנדונו בפרק, חשפה את המורכבות והגיוון בדרכי ההתערבות ביישוב ומניעה של משברי נישואין.

צירופן של ההלכות השונות שנדונו בפרק זה עם התקנות ביחסי ממון בין בני זוג שנדונו בפרק הראשון מעמיד בפנינו מערכת שלמה של הלכות ותקנות שתכלית מרכזית בהן היא שלום הבית. חלקן מתמקדות במהות היחסים וחלקן במסגרת שתאפשר את שימור הנישואין ושיקומם.

הדיון בפרק השלישי מתמקד בספרות ההלכה של חכמי ימי הביניים, בחידושים ובתקנות בנושא ההתערבות המשפטית ביישוב ומניעה של משברי נישואין. נערך דיון נפרד בספרות הגאונים ובספרות הראשונים, תוך ניסיון לעמוד על ההתפתחות ההלכתית במהלך התקופה הנדונה.

אחד הממצאים המעניינים בפרק זה הוא ריבוי התקנות באשכנז שתכליתן שימור הנישואין. זאת, לעומת ארצות המזרח וספרד, שם תכלית זו הושגה בעיקר באמצעות פסיקה והסדרים חוזיים. כמו כן, נדונו התמורות ההלכתיות בעקבות המהפכה בדיני הגירושין שחוללו תקנות רגמ"ה וכן התפתחותה של יראת הוראה, במיוחד בשלהי התקופה, אשר הובילו כפי הנראה ליתר היזקקות לסיועם של גורמים חוץ-משפטיים ביישוב סכסוכים בין בני זוג, וממילא גם גרמו להיחלשותו של בית הדין הרבני בתפקידו השיפוטי ביישוב סכסוכים אלו.

הפרק הרביעי עוסק בספרות האחרונים הגדושה בפסיקות הלכתיות בדיני המשפחה שבהתפתחותם אף לשיקול שלום הבית נודעת תרומה חשובה. בחינת עשרות פסקים בספרות השו"ת, לפי חלוקת הנושאים המקובלת של השולחן ערוך, מלמדת כי נימוק שלום הבית נוגע בשטחי הלכה רבים וההיתרים רבים ומגוונים אף יותר מאשר בתקופת הראשונים.

חרף ההגבלות בסמכות הפסיקה והיעדר מוחלט כמעט של חקיקה בנושא, בפסיקות רבות ניכרת החדשנות הפרשנית של מקורות ראשוניים והיצירתיות ההלכתית לשם מימוש תכלית שלום הבית.

נעשה ניסיון להצביע על המאפיינים השונים של פסיקת האחרונים, דרכי הפרשנות והמבנה הלוגי של הפסיקה לאור הדוגמאות שנדונו, ולנתח את משקלו ומעמדו של שיקול שלום הבית בהליך הפסיקה ואת השפעתו על הניעת הפוסק.

אחת השאלות שעלו, ואשר עתידה להתברר ביתר הרחבה בפרקים הבאים, היא מדוע חרף היחס להשכנת שלום בית כ"מצוה רבה" בולטת חולשתו כנימוק פורמלי בדחייה ישירה ומפורשת של איסורים, שכמעט תמיד דרגתם מדרבנן וכמעט תמיד נדרשים חיזוקים נוספים להתרתם.

חלקו השני של הפרק עוסק בהתמודדות פוסקי ההלכה (למעט פסיקת בתי הדין הרבניים, שלהּ מוקדש פרק נפרד) עם בעיות הנובעות מהתמורות החברתיות שחוללה המודרנה, שהפכו להיות משמעותיים בפסיקת ההלכה בכלל, ואף בנושא ההתערבות המשפטית בשימור ושיקום של הנישואין.

הפרק החמישי פותח את חלקה השני של העבודה ועוסק בבחינת מקומו וחשיבותו של ערך שלום הבית בספרות חז"ל. לשם הבנה מלאה של ערך זה במחשבת חז"ל נערך דיון במקורות רבים בספרות האגדה, ביניהם בולטת סוגיית מחיקת שם ה' בהליך בדיקת הסוטה כמקור מכונן בנושא, ואשר רובם ככולם מביעים את התכלית העליונה של השכנת שלום מהותי בין בני זוג, בהשבת האמון והאהבה ביניהם, תוך נקיטת רטוריקה מפליגה בערך שלום הבית.

דיון מרכזי בפרק נערך בסוגיית סוף גיטין העוסקת בעילות גירושין, ואשר מודגמת בה היטב ההתייחסות המוסרית והדתית הראויה לחיי הנישואין ולפירוק הנישואין בעיני חז"ל. בניתוח הסוגיה, בין היתר בשיקולי עריכתה, תואר המהלך שהביא לסיומה הדרמטי של מסכת גיטין בדברי ר' אלעזר באשר לקושי במעשה הגירושין.

בהקשר זה נבחנה אף שאלת משמעותו ותכליתו של עיכוב הגירושין כאשר יחסי בני הזוג הגיעו לכדי משבר חמור, ומה אופייה הראוי של מערכת היחסים בין בני הזוג במהלך משבר גירושין ואחריהם.

הפרק השישי עובר לשלב נוסף בבירור התורת משפטי, ועיקרו ניסיון לאתר ולנתח את הזיקות והקשרים בין הסוגיות המשפטיות וההלכתיות שנדונו בחלק הראשון של המחקר לבין הערכים והתפיסות ביחס למשברי נישואין שנדונו בפרק חמישי, תוך הרחבת המבט בפרק זה גם באשר לתפיסות חכמים ביחס למוסד הנישואין בכלל.

הוצעו הסברים, הן טכניים (מבניים, ספרותיים, היסטוריים ופרקטיים) הן מהותיים (בעיית משפוט היתר, היחס בין דת למשפט בהלכה, והצורך במעגלי השפעה נוספים על עיצוב ההתנהגות), בניסיון לתת מענה לשאלה מרכזית העולה מהבירור האמור, בדבר הפער בין הרטוריקה הגבוהה בנושא שלום הבית לבין היישומים ההלכתיים והמשפטיים שלו.

מתוך הבנה שההליך השיפוטי איננו מסוגל לתת מענה מספק ליישוב ומניעה של משברי נישואין, עלה הצורך להבין כיצד ההלכה מתמודדת עם מילויו של חלל זה. לבירור זה מוקדש הפרק השביעי, ולשם כך נדונו בו מספר סוגיות, הקשורות בשאלות מוסדיות. ראשית, נדונו תפקידיהם החברתיים והלא שיפוטיים של בתי הדין והדיינים. כמו כן, נבחנה שאלת התאמתו של מוסד הפשרה ליישוב סכסוכים בין בני זוג. כן נדונו שיקולים נוספים הקשורים למעגלים רחבים יותר ואשר עשויים להילקח בחשבון בהחלטות הקשורות במשבר הזוגי. לבסוף, נבחנו, ע"פ מקורות הלכתיים ואחרים, מקומם ונחיצותם של מנגנוני ייעוץ וטיפול בשלביו השונים של משבר הנישואין.

הפרק השמיני פותח את החלק השלישי הדן במשפט בן זמננו. בפרק זה נדונה בהרחבה פסיקת בתי הדין הרבניים בנושא שלום הבית, ומה מקומה על רצף המסורת ההלכתית שנדונה בחלק הראשון. כן נבחנו התפתחותה ותפקידה של התביעה לשלום בית בהליכים המשפטיים בין בני זוג, המתקיימים בתוך המערכת המשפטית המורכבת של דיני המשפחה בישראל, בעיקר מנקודת מבטו של בית הדין, אך גם מנקודת מבטם של בעלי הדין.

הוצגו הסברים באשר לגורמים השונים שהביאו למצב המשפטי בו תביעת שלום הבית נכשלת בהשגת תכליתה, גם בקרב דיינים בעלי גישה גמישה ופחות פורמליסטית, על אף, ואולי בגלל, המרתה לעילה משפטית המהווה בסיס לסעדים שונים ולשימוש בה ככלי טקטי במאבק המשפטי.

הפרק התשיעי עוסק בחוק הישראלי ובפסיקת בתי המשפט, בעיקר של בתי המשפט לענייני משפחה, והשפעתם על מהלך התפתחותו של משבר הנישואין בין בני זוג. אחת הטענות המרכזיות הנבחנות בפרק זה היא שחרף העובדה שבתי המשפט נעדרי סמכות ישירה בתביעות גירושין ושלום בית, יש להם השפעה משמעותית, ולעתים אף מכרעת, על פירוק הנישואין או שיקומם, באמצעות ההליכים וההחלטות בנושאים המצויים בסמכותם.

כמו כן, נדון יחסם של המחוקק ובתי המשפט לערך שלום הבית, מתוך ההקשר להזדהותם עם ערכי החברה החילונית הליברלית, ונבחנו הגישות השונות בפסיקת בתי המשפט ובעבודת יחידות הסיוע ביחס לראויותה של התערבות להכוונת בני הזוג לכיוון מסוים.

נדונו ההשלכות של קיומה של מערכת משפטית דו-ראשית בישראל בדיני משפחה על הליכי שלום הבית ועל מידת התיאום או ההפרעה בהליכים המתנהלים במקביל בערכאות השונות, דוגמת המקרה השכיח בו מתנהלת תביעה לשלום בית בבית הדין הרבני במקביל לניהול תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה.

הפרק העשירי חותם את החלק השלישי ואת המחקר כולו, בניסיון להרחיב את המבט ולהעשיר את הדיון בנושא ההתערבות המשפטית במשברי נישואין, בשני מישורים: בעיון השוואתי ובניתוח נורמטיבי.

בעיון ההשוואתי מוצגים הסדרים שונים להתערבות משפטית בשיטות משפט שונות, בעיקר במשברי נישואין בין בני זוג המצויים על סף גירושין. בדיון הנורמטיבי, מוצגות ביקורות הנשמעות בשנים האחרונות על חופש היציאה הכמעט בלתי מוגבל מקשר הנישואין נוכח תוצאותיה של המהפכה הליברלית בדיני הגירושין, ומוצעות הצדקות להגבלות על הגירושין שאינן עומדות בהכרח בסתירה לתפיסת העולם הליברלית. במהלך הדיון מוזכרים טיעונים אחדים ביחס למעמדם ומקומם של ערכי המשפחה בחברה המודרנית בעשרות השנים האחרונות, במיוחד לאור שיח הזכויות, ומוצגת התפתחותן של מגמות אחרות, כאלה המסיטות את המוקד מן היחיד, וכאלה המתמקדות בשיח של חובות ואחריות.

השאלות שעלו במחקר זה והתשתית שהונחה להבנת העקרונות של נושא ההתערבות המשפטית במשברי נישואין בהלכה ובמשפט, עשויות, וליתר דיוק צריכות, להוביל לחשיבה רצינית על דרך יישומם מחדש של ערכי הנישואין ושלום הבית, במערכת המשפטית המורכבת הקיימת, שאמורה לשקף את ערכיה של החברה בישראל, אשר מצד אחד נטועה בעולם הליברלי, ומצד שני מחוברת למקורות ולמסורת היהודיים. מהמחקר מבצבצים ועולים עקרונות ראשוניים לגיבוש מודל יישומי אפשרי שיתאים לחברה הישראלית, שעיקרו חיזוק הממד הטיפולי במשברי נישואין על חשבון ההליך השיפוטי. פיתוחו של מודל זה, או של מודלים אחרים, על בסיס האמור במחקר זה דורשים דיון נפרד ומקיף, שוודאי יגיע זמנו.