מתוך הסיכום

התמונה המצטיירת מניתוח תפיסתו הפוליטית של המהר"ם עד כה היא של תפיסה כפולה. הקהילה היא שותפות על פי הגדרתה המשפטית הבסיסית בעוד שהגדרתה כקהל קדוש, כהתאגדות קדושה מגדירה רבות מן הפעילויות של הקהילה הלכה למעשה. השותפות מהווה תפיסה חוקית שכיחה, הנובעת מזכויות הקניין של הפרטים, בעוד שהקהל הקדוש מהווה תפיסה שאינה מתחום המשפט, אלא מן התיאולוגיה. על פי תפיסת המהר"ם גובר פעמים רבות העניין הקהילתי על העניין הפרטי, ובמלים אחרות, הערך התיאולוגי גובר על זכויות הפרט, כאשר ההשקפה התיאולוגית מגדירה את סולם הערכים המשפטי-פוליטי במדרג. המהר"ם חוזר שוב ושוב על הטענה שאילו מעוניינים בקיום הקהילה ובהשרדותה, ניהול כל ענייני הקהילה אך ורק בהתבסס על תפיסה חוקית, על הגדרתה כשותפות הוא בלתי אפשרי. בלתי ניתן לנהל קהילה בהכרעות פה אחד, בלתי ניתן להתחשב בזכויות הפרטים במלואם, בלתי ניתן לאפשר הפרטה של הענשה. כל אלה הם ביטוייה של תפיסה שותפית שהיא המגדירה את הקהילה על פי חוק, ולדעת המהר"ם בקהילה מתרחש דבר מה נוסף שאינו מאפשר לכבד חוק זה במלואו. הדבר הנוסף הוא מעמדה התיאולוגי של הקהילה כאגודה אחת. הטיעון ההלכתי שאפשר לו, למהר"ם להעמיד את עניין הקהילה מעל עניין הפרטים הוא השקפת עולמו התיאולוגית על פי העיקרון התלמודי המתגלם בצירוף: "מגדר מלתא". על פי עיקרון זה,רשאי הפוסק להעמיד מצוות במדרג, ולהציב את העיקרון המקדם את העניין האלהי בראש הסולם.

המהר"ם לא קבע מסמרות בקביעותיו. הוא הטיף למאמץ בלתי פוסק לנהל את הקהילה באמצעים חוקיים. לנסות להגיע להכרעות פה אחד, לשמר את זכות הפרטים ולאפשר את חירותם עד כמה שניתן. הוא אינו מסתפק בהגדרה העקרונית, למרות שהיא מעניקה פתרון טוב לבעיה המשפטית, והיא הולמת טוב יותר, לכאורה, את הזירה הפוליטית. דינמיקה זו של פרט וציבור, שותפות וקהילה, חוק ועיקרון היא המאפיינת את תפיסת המהר"ם.