הלגיטימציה, שמעניקה המסורת המדינית היהודית, לסמכות פוליטית, היא שאלה ששזורה בכל השיח ההגותי וההלכתי, העוסק בחיי חברה יהודית. השימוש במושג 'סמכות פוליטית' מתייחס לרצף של בסיסי סמכות - מהסמכות המלאה של מלך ועד הסמכות בתוך המסגרת האוטונומית של הקהילה היהודית בגולה.

העילה, הסיבות והנסיבות, המעניקות את הצידוק למחאה - שהיא הערעור על הלגיטימציה ממנה נהנית הסמכות - נמצאות במוקד עבודה זו. מתוך כך, מטרת המחקר לנתח את הקרקע, עליה נבטו זרעי המחאה, בקהילות אשכנז בימה"ב, כאשר היא נשענת על שתי תיאוריות מרכזיות של המחקר ב'מסורת המדינית היהודית', רעיון 'הברית' של פרופסור דניאל. י אלעזר ומודל 'שלושת הכתרים' של פרופסור סטיוארט א. כהן.

ההשערה, העומדת למבחן, תולה את ההצדקה למחאה הן מן הבחינה ההלכתית והן מן הבחינה ההגותית, בשבירת אחת מצלעות המשולש המרכיב את הברית, אל - מלך - עם.

כדי לבחון השערה זו, ייעשה שימוש בניתוח פעולות המחאה והקשרים שבין המוחים לבין מערכת הממשל של 'שלשת הכתרים', תוך שימת דגש בשאלות הבאות: מי המוחה? מהו הצידוק? כנגד מי המחאה? מהי תגובת הגוף השלטוני אליו כוונה המחאה? ולבסוף, האם יש קשר בין זהות המוחה, הצידוק למחאתו, עצמת הגוף השלטוני וההשפעה על התוצאה המעשית מן המחאה?

הניתוח ייעשה על מצע הגותי והיסטורי של קהילות אשכנז בימה"ב (1038 - 1348[1]) כאשר המקורות העיקריים שעליהם יתבסס הניתוח יינטלו מתוך ספרות השאלות ותשובות.[2] שימוש במקורות אלה מחייב הצגת כמה סייגים כבר בתחילה. ספרות השו"ת של ימי הביניים, המצויה בידינו, היא  תולדה של הדפסות שונות שנעשו מ'דפוס ראשון', שנקרא כך משום שהוא הדפוס שהועתק מכתבי היד. מחקרים שנעשו על ספרות השו"ת גילו הבדלי גרסאות בין כתבי יד ממקומות שונים ולכן גם בין 'דפוס ראשון' אחד למשנהו, כאשר כל מוציא לאור מביא לדפוס כתב יד שונה.[3] מעבר לכך, יש להיות מודעים לקושי שעלול להתעורר עם המרת ספרי השו"ת, שהתחברו לייעוד הלכתי, למקור היסטורי.

אף על פי כן, אין בידנו מקור טוב יותר שממנו אפשר לדלות עדויות מהימנות דיין על חיי היום-יום בקהילות היהודיות.

דבר נוסף על מקורות. המחקר על הקהילות היהודיות בימי הביניים הוא עשיר ומגוון. אולם, הנושא הספציפי בו עוסקת עבודה זו לא נדון רבות בספרות המחקר. לפיכך במהלך החלק היישומי של עבודה זו נעשה שימוש תכוף במספר מצומצם של מחקרים אחדים בלבד.