בעיית העוני והמדיניות לצמצומה בראי ספרות התורה שבעל פה

סיכום המאמר    

    במאמר זה בדקנו את הגדרת העוני כפי שנקבעה על-ידי חכמי ישראל, לאורך תקופה היסטורית הנמשכת על-פני כאלפיים שנה. חכמי ישראל קבעו כי מי שאין לו יכולת כלכלית לפרנס את עצמו ואת בני ביתו, כלומר שאינו מסוגל לספק מזון וביגוד ברמות מינימליות הנחוצות לקיום, יוגדר כעני, וככזה הוא זכאי לתמיכה כספית מהקופה הציבורית לרכישת מזון וביגוד. כמו כן  תתמוך בו הקופה הציבורית הקהילתית, בהתאם לצרכיו ובהתאם לאמצעים הכספיים שבקופה, בתחומי הדיור, החינוך, הבריאות ושירותי הקבורה.

     נראה לנו שהעקרונות שעל פיהם קבעו חכמים את "קו העוני" לא השתנו במהלך ההיסטוריה. התנאים הכלכליים וצורת ההתפרנסות של היחיד בקהילה היהודית השתנו. חל מעבר מהתפרנסות מחקלאות להתפרנסות במסחר וכספים. גורמים אלו ואחרים הביאו כנראה לשינוי הסמנטי בהגדרת קו העוני, מהגדרה קשיחה לכאורה, הקובעת שכעני ייחשב כל מי שאין לו מאתיים זוז לנפש לשנה, להגדרה גמישה, הקובעת שמי שאין ביכולתו להתפרנס ולפרנס את בני ביתו יוגדר כעני.

     לדעתנו לאורך כל הדרך לדעת חכמי ישראל בספרות התושבע"פ יש הגדרה אחת ויחידה של קו העוני, אין בדבריהם שינוי בתפיסה הבסיסית בהגדרת העוני ובהתייחסות לעניים. כמו כן לדעתם יש מספר חריגים המכונים "עניים בני טובים" שהיחס אליהם שונה מאשר אל עניים שאינם "בני טובים". מצאנו גם שיש להעדיף את פעולות השיקום של מי שמצבו הכלכלי התערער, על-פני נתינת צדקה לעניים שהעוני בו הם נמצאים הוא פרמננטי. 

     נושא נוסף בו עסקנו במאמר זה הוא ההתייחסות לעומק העוני. במאמר זה לא הגענו למסקנות חד משמעיות בנושא אך הצגנו זה מול זה מקורות מתקופות שונות. מחלק מהמקורות למדנו שלדעת חכמים יש להקדים את העני שמצבו הכלכלי קשה יותר באופן יחסי לעניים אחרים שגם הם עונים על הקריטריונים של העוני. העדפה זו באה לידי ביטוי הן בהקדמת הנתינה והן בהעדפה כמותית, לצורך מילוי אותם צרכים בסיסיים של מזון, ביגוד ודיור.