מאמר זה בוחן את הגדרת "קו העוני" כפי שנקבעה על-ידי חכמי ישראל, לאורך תקופה הנמשכת על-פני כאלפיים שנה. לדבריו חכמי ישראל קבעו כי מי שאין לו יכולת כלכלית לפרנס את עצמו ואת בני ביתו, כלומר שאינו מסוגל לספק מזון וביגוד ברמות מינימליות הנחוצות לקיום, יוגדר כעני, וככזה הוא זכאי לתמיכה כספית מהקופה הציבורית לרכישת מזון וביגוד. לטענתו לאורך כל הדרך יש הגדרה אחת ויחידה של קו העוני, למעט מספר חריגים המכונים "עניים בני טובים". (המאמר פורסם בכתב העת בטחון סוציאלי מס' 89)

חלק א של העבודה עוסק בהגדרת קו העוני וההתפתחות שחלה בנושא. חלק ב . עוסק בנתינה לעני, הנתינה של הפרט והנתינה הציבורית.