אסור לפנות לבית המשפט ללא קבלת היתר מבית דין. אפילו אם הנתבע אינו שומר תורה ומצוות.

להלכה אין תוקף מחייב לסעיף הקובע בירור סכסוכים בבית משפט, וממילא גם החוק אינו תלוי בו. לכן אין איסור בחתימה, אך לכתחילה עדיף לדרוש בירור בדין תורה או להשמיט את הסעיף.

על פי ההלכה אסור לפנות לבתי משפט אזרחיים גם בענייני משפחה, למעט חריגים מוגדרים. כאשר אדם נתבע בבית משפט, מותר לו להתגונן ואף להעלות טענות שכנגד כחלק מההתגוננות בלבד. לכתחילה יש לפנות לבית דין רבני, ורק אם הצד השני מסרב – ניתן לקבל היתר לפנייה לבית המשפט.

גם במקרה שהשוכר אינו משלם ונעצר, יש לפנות תחילה לבית דין, ורק אם לא יתייצב – ניתן לקבל היתר ולפנות לערכאות.

במקרה של נפילת מחיצה בחתונה שהזיקה לעמוד פלאש, ילדים קטנים פטורים מתשלום, והצלמת נהגה כראוי. אם יוכח שהמחיצה הייתה רעועה – בעל המחיצה חייב; אם אין ראיות ברורות והכול בגדר ספק – יש מקום לפשרה. מצד היושר ראוי שכל הצדדים ישתתפו בנזק, כאשר עיקר החיוב מוטל על בעל המחיצה.

על פי ההלכה יש מצווה וחובה לדון בבית דין, ואסור לפנות לערכאות, גם כאשר מדובר בבתי משפט של מדינת ישראל. היתר להתדיין בבית משפט קיים רק כאשר הנתבע סירב לדין תורה וניתן לכך כתב סירוב מבית דין. לכן, גם אם נטען שטוב יותר בבית המשפט, אין בכך כשלעצמו היתר הלכתי לעקוף את בית הדין.

אונאה נקבעת לפי מחיר השוק ולא לפי מחיר הקנייה, ולכן מותר לסוחר סת״ם לקנות בזול ולמכור במחיר המקובל גם ברווח גדול. אונאה קיימת כאשר המחיר חורג ממחיר השוק בשישית או יותר, אך כיום קשה להגדיר מחיר שוק קבוע, ובפרט בסת״ם שתלוי באיכות הכתיבה והחומרים. עם זאת, גביית מחיר הגבוה בהרבה מן המקובל נחשבת גזל אף אם קשה להגדיר אונאה מדויקת.

הסכם עבודה שלא נחתם עשוי להיות מחייב אם היה "מעשה קניין" אחר, כגון התחלת עבודה בפועל. העדר חתימה אינו מבטל את ההתחייבות, אלא מהווה שיקול ראייתי בלבד, על השאלה האם תנאי העבודה היו אכן מוסכמים על ידי הצדדים.

לפי ההלכה ניתן להתפטר גם בעל־פה, אך בדיני עבודה החוק והמנהג מחייבים הודעה מוקדמת בכתב. עם זאת, כאשר ברור שהמעסיק הבין מראש שמדובר בהתפטרות סופית ולא נגרם לו נזק, אין הכרח לעמוד על הפורמליות, והעניין מסור לשיקול דעת בית הדין.

בדבר פנייה למפקח על הבתים המשותפים קיימת מחלוקת: יש המתירים, יש הסוברים שלכתחילה אין לפנות אליו, ויש האוסרים בלא היתר בית דין. למעשה ההכרעה היא שיש לפנות תחילה לבית דין לממונות, ורק אם הצד השני מסרב – לבקש היתר מבית הדין לפנות למפקח.

רוב פוסקי ההלכה קבעו שגם במדינת ישראל חל הכלל „דינא דמלכותא דינא”, משום שסמכות השלטון נובעת מעצם היותו שלטון ולא מצדקותו. עם זאת, כאשר חוק המדינה סותר את ההלכה או חורג מסמכות השלטון, אין לו תוקף ויש חובה לנהוג על פי דין תורה.

בבתי הדין הרבניים דנים על פי משפט התורה, ואילו בתי המשפט של מדינת ישראל אינם מחויבים לדין תורה ואף פוסקים לעיתים בניגוד לו, אף שיש שופטים המצטטים מן המשפט העברי. לפי רוב פוסקי ההלכה קיימת חובה לדון בדיני ממונות בבית דין הפוסק על פי תורה, ולא בבית משפט אזרחי, ואין זה תלוי דווקא במסגרת ממלכתית.

דיני שדכנות דומים בעיקרם לדיני תיווך, אך פרטי החיוב ומועדו תלויים במנהג המקום. אם להצעת השדכן הייתה השפעה כלשהי על יצירת הקשר והשידוך – יש חיוב תשלום (לרוב שליש), ואם לא הייתה כל השפעה – אין חיוב. לכן פנייה עצמאית להצעה קודמת תחייב תשלום רק אם עצם ההיכרות דרך השדכן השפיעה על הבחירה.

מות לתת הנחה למקדימים לשלם כאשר אין שני מחירים

השקעות כשרות דורשות בירור מול כל בית השקעות מי מעניק את ההכשר ועל פי אילו קריטריונים. כשרות ההשקעה אינה תלויה בהכרח בהשקעה בחו״ל, וגם השקעות בארץ אפשריות לפי אותם כללים. מדדים “כשרים” עשויים להיות כאלה שנעשו באמצעות היתר עסקא או סידור הלכתי אחר, גם אם הם מבוססים על אותו מדד רגיל.

על פי ההלכה, אישה אינה יורשת את בעלה אלא זכאית לכתובה, מזונות ומגורים מנכסי היורשים, ואילו רכוש משותף נשאר בבעלותה. לכן יש להסדיר בצוואה במפורש את מעמדה הכלכלי של בת הזוג. בצוואת אדם נשוי המצויה באתר המכון ניתן לקבוע את אופן ההורשה לאישה והתניות הדדיות, בהתאם להלכה ולחוק.

נגר שקיבל על עצמו אחריות אינו יכול לומר שהאחריות תלויה בתנאי, בפרט כאשר הוא מוכן לבצע את אותה עבודה בתנאי אחר שאינו מכביד עליו.

מי שמוציא דיבה - יש לתבוע אותו לדין תורה. אפשר לאיים עליו שנפעל נגדו בכל אמצעי, גם אם הוא יכול לפרש זאת כתביעה בערכאות.

מותר לתת כסף למשקיע כדי לקבל חלק מהרווחים של המשקיע, אבל אם בחוזה מחושבת ריבית לפי הכסף הניתן - צריך התר עיסקה.

מותר להפעיל כוח רק כסילוק מיידי והכרחי של פולש או כדי מונע נזק, ורק במידה המינימלית, ללא ענישה או נקמה. גם בהגנה על רכוש – ההיתר קיים רק כשאין דרך אחרת לעצור את הפגיעה ובאמצעי היעיל והמצומצם ביותר. בפעולות מדינה (כגון פינוי מאחזים) אסור לפגוע בשוטרים או חיילים, הן משום בעלות המדינה על הקרקע והן משום שפגיעה בהם אינה מונעת את הפעולה אלא מהווה אלימות אסורה.