מוכרן שאיננו בעלים מוסמך לתת הנחות רק בהסכמת הבעלים

כיוון שההלוואה נתנה לשני בני הזוג, אפילו שהיא לא היתה כתובה- על האישה מוטל לשלם חצי מהסכום, ועל בעלה לשעבר מוטל לשלם חצי מהסכום. אולם יש לשים לב שכאשר זוג מתגרש, בית הדין או בית המשפט מסדירים את כל ענייני הממון ביניהם במסגרת איזון משאבים, וגם החוב הזה צריך להיכלל במסגרת זו.

כיצד לממש חוזה במקרה של שוכרים שלא עמדו בחוזה של דין תורה? מי שחותם על חוזה מאתר דין תורה, מחתים גם על סעיף בוררות בבית הדין, ממילא השוכרים לא יכולו לסרב לבוא לדין.

כאשר מתווך אחד מתחיל בתיווך ואחר מסיים יש לחלק את דמי התיווך בין שני המתווכים

לכתחילה יש לפנות לבית דין על מנת לפנות את רכוש השוכר. יש פוסקים המתירים לפנות את הרכוש למחסן אחר על חשבון השוכר. אם השוכר מסרב לבוא לבית דין, בית הדין ייתן בידי המשכיר כתב סירוב ויוכל לפנות לבית המשפט על מנת לפנות את רכוש השוכר מהבית.

כיוון שאתה היית מודע לאפשרות שינוי הנסיבות ולא יידעת את הצד השני על הסיכון - אינך רשאי לבטל את החוזה

אם הקשר בין המוכר לקונה נוצר על ידי המתווך אזי הוא זכאי לשכר. לגבי שיעור השכר - הדבר ייקבע בבית הדין לאחר שמיעת הפרטים.

מי שמלין את שכר עובדיו עובר על כמה איסורי תורה ומותר לגבות פיצויים על הלנת שכר בהתאם לחוק הגנת השכר ואין בכך משום איסור ריבית.

האם מותר לקבל מקונה המאחר בתשלום סכום כסף מעבר למה שסוכם מראש? אם הקונה מציע מרצונו הטוב להוסיף כסף לאחר שאיחר בתשלום - לרוב הדעות מותר לקבל, ובלבד שלא יאמר שהתשלום הנוסף הוא פיצוי עבור המתנת המעות. אולם לכתחילה הדרך הטובה היא להתנות בתחילת העסקה שכל הסכמי המכירה ותנאי הקנסות על פיגור בתשלומים יהיו על פי היתר עסקה

במקום שיש חשש הברחת נכסים ולמשכיר אין ספק שהשוכר לא עמד בהתחייבויותיו עפ"י ההסכם, ובנוסף ברור לו שאין ולא יהיו לשוכר טענות נגדיות מכוח ההסכם, הוא יוכל לפנות להוצל"פ לגבות את חובו.

למנהל גמ"ח יש אחריות כלפי מפקידים שאמורים לקבל את כספם חזרה, ולכן אם יש כאן אכן פשיעה: חייב לשלם מדיני אדם כפי החלק של כספי הפיקדון. ועל החלק של הכסף המקורי- פטור, אך מדיני שמים חייב לשלם על הכל. אולם אם אין פשיעה - הוא פטור הן מדיני אדם והן מדיני שמים.

אורח במסעדה שבויש על ידי בעל הבית אינו צריך לשלם על המנה שהוגשה לו כיוון שהיה כאן מקח טעות. אעפ"כ, אם אכל את האוכל, נכון לחייבו לשלם תשלומי הנאה שהם שני שליש מעלות המנה שאכל.

אם הדיין שבעל הדין בחר בו חלה- בעל הדין רשאי לחזור בו, ואין הצד השני או הדיינים יכולים להכריח אותו לקבל דיין בניגוד לרצונו. ואם הדיין השלישי או הדיין שנבחר ע"י הצד השני חלה- בעל הדין השני אינו יכול לחזור בו.

מותר לאדם להתנות עם קבלן שלא יבנה עבור אדם שלישי, כדי להפעיל לחץ על האדם השלישי לשלם את חובו לראשון ככל תנאי שבממון. אולם יש לשים לב שלא מדובר על קניין דברים כיוון שאז התנאי לא יחייב את הקבלן.

מסתבר שיש לעובד סמכות לוותר ללקוח על סכומים קטנים בלבד כדי לאפשר את השלמת העסקה.

יש ספק האם חברה בע"מ כמוה כבעליה הגויים או שהיא נפרדת מהם, ועוד יש ספק שמא החברה בבעלות יהודית. לכן למעשה נראה שיש לטבול את הכלים בלא ברכה.

האם מי שקונה מוצר והמוכר לא ידע ששווה הרבה יותר צריך להודיעו? ומה הדין אם זה גוי? מצורף תקציר עיקרי דיני אונאה ומקורותיו. אכן על אף ש"גוי אין לו אונאה" יש שפסקו שעדיין מדובר באיסור אך ללא חיוב. ובמקרים רבים יש להחיל אותו באופן מלא על גויים כדי לקדש את ה'.

שואל חייב לשלם על כל הנזקים אפילו אירעו באונס, אלא אם כן הם התרחשו בעקבות שימוש רגיל בחפץ

ניתן לעשות היתר עסקה גם לאחר ההלוואה על ידי ביצוע מעשה קניין. אם מראש התכוונו לתת ריבית באיסור אין לגבות את הריבית עד לרגע העסקה (הקניין), אך אם ההלוואה מראש הייתה ללא ריבית ורק רוצים להוסיף את העסקה הדן קל יותר ודינה ככל הלוואה בהיתר עסקה.

מותר להלשין למס הכנסה על מעלימי מס אך כיוון שהחוק לא מחייב את זה אין חובה לעשות זאת. ומסתבר שהדבר תלוי ברמת הנזק הנגרמת לציבור מהעלמת המס.