אם לקוח היה שותף להעלמת מע"מ הוא אינו יכול לדרוש קבלה ולא רשאי לדווח על נותן השירות. אך אם עשה כך בתמימות אזי תשלום במזומן למוסך לא פוטר את החיוב בקבלה. יש לדרוש מהמוסך קבלה בכתב, לשמור תיעוד, ולפנות לבית דין תורה או לעו"ד אם הסירוב נמשך.

הפסד שנגרם מהמרת מטבעות בכסף שהופקד בגמ"ח אינו נחשב מעשר כספים, משום שהקרן נשארת בבעלות המפקיד וההפסד הוא שלו. מעשר כספים הוא נתינה בפועל לצדקה, ולא הפסד שנוצר במהלך ניהול הכסף, גם כאשר הכסף היה מופקד בגמ"ח. עם זאת, יש פוסקים המתירים לקזז הפסדים מהרווחים לפני חישוב המעשר הכולל.

כאשר מחבר הספר נפטר לפני יותר מ-70 שנה, הטקסט עצמו נחשב לנחלת הכל ומותר להעתיקו לשימוש אישי. ההיתר חל רק על גוף הטקסט המקורי, אך תוספות של מהדורה מודרנית (פיסוק, הערות, עריכה וכדומה) מוגנות בזכויות יוצרים ואסור להעתיקן ללא רשות. יש לפעול לפי תנאי הספרייה או האתר, לתת קרדיט על ההנגשה, ולציין את שם המחבר.

כאשר יש ספק בלשון שטר, הכלל ההלכתי הוא ש"יד בעל השטר על התחתונה", ולכן מפרשים את הלשון לרעת מי שמבקש להוציא ממון. לכן הביטוי "לכשירחיב" בהלוואה אינו בהכרח התחייבות מידית, ובדרך כלל פירושו נקבע לפי הערכת הדיינים ולפי הנסיבות. עם זאת, אם קיים מנהג ברור בפירוש לשון זו או נוסח השטר והמצב מלמדים אחרת – יש לפרש בהתאם למנהג ולנסיבות המקרה.

מותר לפרסם שמות חייבים לוועד הבית כאשר הדבר נעשה לתועלת, כדי לגרום להם לשלם, ורק לאחר שנעשו ניסיונות גבייה רגילים. עדיף תחילה ליידע את דיירי הבניין באופן ישיר, משום שפרסום בלוח המודעות עלול להיחשף גם לאנשים שאינם קשורים. אם יש חשש שהחוב נובע מקושי אמיתי לשלם – אין לפרסם, ובכל מקרה על הדיירים לשלם תחילה ורק אחר כך לברר טענותיהם.

אין חובה להזכיר שוב לחברה לחייב את כרטיס האשראי לאחר שכבר נתת אפשרות גבייה ואף הודעת להם. ייתכן שנחשב שמחלו על החוב, אך החברה עדיין רשאית לחייב בעתיד ואם יידרש שיתוף פעולה – יש לסייע. הסכום לתשלום הוא המחיר בזמן הקנייה, ואינו משתנה לפי ערך המוצר כיום.

אם הרישומים מסודרים ומדויקים – היעדר רישום נחשב ראיה שלא שולם, ולכן יש לשלם את החוב. אם הרישומים אינם מדויקים והספק לא תבע – פטור בדיני אדם, אך ראוי לשלם כדי לצאת ידי שמים כי יש ספק לגבי התשלום. אם הספק אומר שכבר קיבל, מוחל על החוב או מגיעים לפשרה – אין חיוב בתשלום.

איחור בתשלום הלוואה ללא הסכמה אסור מהתורה.

במשפט האזרחי יש אפשרות לטעון טענות משפטיות סותרות (חלופיות) כדי לקבל פיצוי מחברת ביטוח. התשובה קובעת שמכיוון שההתחייבות החוזית כפופה לחוק המדינה, מותר לטעון טענות חלופיות בבית המשפט. גם מבחינה הלכתית, מותר לטעון טענות משפטיות סותרות (להבדיל מטענות עובדתיות).

הפסלות של בורר תלויה בטיב הקשר: קשר כלכלי שיוצר נגיעה ממונית פוסל גם בדיעבד, והיכרות אישית קרובה עשויה לפסול – במיוחד אם לא הייתה ידיעה והסכמה מראש של שני הצדדים. בבורר יחיד דינו כדיין, ולכן אם אחד הצדדים לא ידע על הקרבה – הקבלה עשויה להיות בטלה מחמת טעות. אם שני הצדדים ידעו והסכימו במפורש (בהסכם/קניין), הבוררות תקפה; היכרות שטחית בלבד אינה פוסלת.

מקום הדיון בשתי ערים שונות נקבע לפי הנתבע, אולם הנתבע יכול לוותר על זכותו זו.

מן הראוי להתפרנס מדברים אחרים. אולם מעיקר הדין נראה שניתן להקל לעצב ריהוט לכנסייה.

החובה להשיב את התשלום היא דווקא לחברת האוטובוסים שבה התבצעה הנסיעה ללא תשלום (מטרופולין), ולא לחברה אחרת. התשלום הכפול שבוצע לאגד אינו נחשב כהשבה, ויש לפנות לשירות הלקוחות של החברות ולהסדיר את העניין. אין היתר לנסוע חינם כ”קיזוז עצמי”.

ההלכה קובעת שכאשר יש בית דין בעיר – הדיון מתקיים בו, ואין לנתבע זכות לכפות דיון בעיר אחרת. הכלל של “הולכים אחר הנתבע” חל רק כאשר הצדדים גרים בערים שונות, ולא כששניהם באותה עיר. לכן השכן מחויב לדון בבית הדין המקומי, ובסירובו ניתן לשקול הוצאת כתב סירוב.

ניתן להגיש תביעה ייצוגית במקרים מסויימים בבית הדין.

מן הגמרא עולה שחובת מתן פסק דין מנומק קיימת כאשר בעלי הדין מבקשים זאת, אך הראשונים והפוסקים צמצמו חובה זו למקרים מסוימים. השולחן ערוך מחייב נימוק כשיש חשד כלפי הדיין, והרמ״א מגביל את החובה בעיקר למקרה של כפייה בדין. פוסקי זמננו נוטים להדגיש חשיבות בכתיבת פסק דין מנומק, אף שיש בתי דין הפוטרים עצמם מכך בשטר בוררות.

נקודת המוצא ההלכתית: כל תביעה ממונית צריכה להידון בדין תורה, ופנייה לבית משפט מותרת רק בהיתר בית דין או כשאין אפשרות אחרת. אסור לשקר, לגזול, או לסייע בהוצאת ממון שלא כדין תורה – גם בשם “חוקי המשחק”, גם כלפי תאגידים, וגם ללא רווח אישי. עו"ד היודע שמרשו מרמה – אסור לו לייצגו, ואף חייב לסייע למנוע עושק מכוח “השבת אבדה” ו“לא תעמוד על דם רעך”. מותר להשתמש בכלים משפטיים כדי להוציא ממון שמגיע בדין תורה ממי שמסרב לדין תורה, אך יש מחלוקת אם מותר לטעון שקר לשם כך. עו"ד מחויב לאתיקה תורנית של אמת וצדק, גם כשהחוק האזרחי מאפשר טקטיקות כוחניות, הכחשות, וניצול פערי כוחות.

ההתמחות אצל היועץ המשפטי לממשלה נחשבת ברובה כבלתי בעייתית מבחינה הלכתית, בעיקר בתחומים הפליליים, חקיקה וחוות דעת משפטיות לממשלה. גם בתחומים הממוניים של עבודת המדינה (כגון מיסוי ופיצויים) קיימת הצדקה הלכתית לפעול לפי חוקי המדינה. הקושי ההלכתי מתעורר רק כאשר המדינה צד להליך אזרחי פרטי לחלוטין, שאז הדיון ראוי להתקיים בבית דין.

בעריכת חוזים יש להקפיד על היתר עסקא, להיזהר מניסוחי התחייבות בעייתיים הלכתית, ולבחון סעיפי שיפוט. בתחום הציבורי ניתן לעסוק ברגולציה, מכרזים, פיקוח, קנסות והפרטות, מאחר שהם בגדר תקנות הקהל. בכל התחומים נדרשת הקפדה על יושר, אמת, ואי־גרימת עוול או התחייבות שאינה ניתנת לקיום.

ההלכה רואה קושי בעיסוק בעריכת דין בשל איסור ייצוג בערכאות ואיסור פנייה לבתי משפט במקום בית דין. עם זאת, בתחומים שההלכה מתירה לדון בהם על פי חוקי המדינה (כגון תעבורה, מיסים ודין פלילי), מותר לעסוק בעריכת דין. עוד הותר ייצוג נתבע הנכפה להתדיין בבית משפט כדי להצילו מעושק, אך לא סיוע בתביעת ממון בערכאות בניגוד לדין תורה.