האם התחייבות בע"פ בשעת שידוכין לתת דירה לזוג - מחייבת

התחייבות לתת דירה האם היא מחייבת

שאלה
א. מחותן התחייב בסכום שייתן לרכישת דירה לזוג. לא כתבו כלום אבל המחותן מודה השתחייב ועל דעת כן נסגר השידוך. האם האמירה מחייבת? ב. הזוג לוקח משכנתא והמחותן מעוניין לשלם את חלקו על ידי שהוא ישתתף במשכנתא. החשבון של המחותן מעוקל ואינו יכול להקים הו"ק. המחותן מציע שהזוג יגיע כל חודש לקחת ממנו את הכסף. החתן לא מעוניין לעשות זאת מכמה סיבות מובנות. האם המחותן מחויב למצוא דרך להקים הו"ק או שהמחותן יכול לומר שבכך הוא מקיים את חיובו? ג. המחותן הנ"ל במשך חמש שנים איבד את האמון בעיני החתן והמחותן השני עקב דברים שאמר ולא קיים, האם יש טענה הלכתית שיכול המחותן השני לטעון שלא יכול לסמוך על דבריו ולכן דורש כתב והו"ק?

תשובה

לא ניתן לענות על שאלות בחושן משפט ללא שמיעת שני הצדדים ולכן אנו רק נפרוס את המקורות השונים.

א. נחלקו הפוסקים האם ההתחייבות מחייבת.

הגמרא אומרת שישנם דברים הנקנים באמירה ללא קניין כמו 'כמה אתה נותן לבתך' (כתובות קב:) ונפסק בשו"ע אבן העזר נא, א. וכתב שם הרמ"א: "ויש אומרים דבעינן עמדו וקדשו מיד ולא הפסיקו בדברים אחרים, אבל הפסיקו בדברים אחרים – לא".

אולם האחרונים כתבו שבכמה מקרים אפילו אם הקידושין לא נעשו מיד עדיין הדברים שנאמרו בשעת השידוכין יחייבו (סיכום דברי האחרונים הובא באוצר הפוסקים נא ס"ק טז אות ו). האחרונים כתבו שבמקרה בו ההתחייבות נעשתה בשעת השידוכין, והנישואין נעשו על דעת ההתחייבות הנ"ל אפילו אם לא נכתבה אלא רק נאמרה היא מחייבת וכן כאשר ישנה ראיה מוכחת שהנישואין נעשו על סמך ההתחייבות ודימו זאת לערבות, אולם יש אחרונים החולקים על כך. היום ברור שהמנהג הוא שחתימה על שטר מחייבת, אבל בדיבור ייתכן שהמצב שונה, והמנהג איננו ברור.

לכן על בית הדין שידון בעניין לבחון מה המנהג בקהילה שלכם האם דיבור כזה מחייב, וכמו שכתב (על עניין שונה) ערוך השולחן (חושן משפט סימן רמה סעיף ג): "ומנהג פשוט הוא בזמנינו לחייב ע"פ התנאים כל ההתחייבות שהתחייבו הצדדים ואין לשנות דכל המתחייב מתחייב ע"פ המנהג".

ב-ג. 1. אם הסיכום מראש היה שהתשלום יהיה בתשלומין - יכול לשלם במזומן.

2. אם לא היה סיכום כזה וגם אין מנהג מיוחד כזה – בעל חוב חייב לשלם את כל חובו בבת אחת, (וכן חתן שחותנו התחייב לנדוניה- ראו רמ"א נא, א שהחותן חייב לפרוע עוד לפני החתונה את כל הנדוניה) והמלווה או החתן אינו חייב להסכים לפרעון חובו על ידי תשלומים (שולחן ערוך חו"מ עד, ד וברמ"א שם). מאחר וכך, לא ניתן להכריח את החתן לקבל את התשלום בשום דרך שאינה מוסכמת עליו למעט תשלום מלוא החוב בבת אחת, ואם משלם הכל בבת אחת יכול לשלם במזומן.

3. על החתן לכבד את חותנו כמו שמכבד את אביו ולכן אין החתן יכול לדרוש שהחותן יביא לו את הכסף (שזה הדין בכל מלווה ולווה שהלווה צריך ללכת את המלווה), אלא על החתן ללכת לחותנו.

שה' ימלא משאלות ליבכם לטובה וימלא את ביתכם בשמחה ובתורה מתוך רווח רוחני וגשמי.