מעסיק שלא מפריש קרן פנסיה בזמן

מעסיק שלא מפריש לקרן הפנסיה בזמן

השאלה:
שלום וברכה, מעסיק שמפריש מתוך המשכורת כספי פנסיה, אך לא מפקיד לקרן פנסיה אלא משתמש בכסף בעצמו. המעסיק טוען שישלם כאשר ירווח לו. המעסיק עושה זאת מבלי לקבל את הסכמת העובד אלא מודיע לו בלבד. האם יש כאן גזל? אשמח להפניה למקורות.

תשובה

מאחר והמעסיק מלין חלק מכספו של העובד, דבר זה נאסר כ'עושק' וכאיסור בל תלין (שולחן ערוך חושן משפט סימן שלט). אולם אם אין למעסיק כסף – אינו עובר על בל תלין ועל עושק (שולחן ערוך שלט, י), אולם מעסיק המעסיק עובדים כאשר אין לו מה לשלם להם עובר על איסור לווה רשע ולא ישלם.

א. שתיקת העובד על הלנת שכרו

כתב השולחן ערוך (שלט, ב) שעובד המסכים להלנת שכרו אין בזה איסור עושק והלנת שכר, או שאר איסורים.

במקרה שלפנינו העובד שתק. השולחן ערוך (חו"מ שלט , י) פוסק שאין איסור בל תלין אם העובד לא תבע את שכרו. יש הרואים בשתיקת העובד מחילה המפקיעה את החוב לשלם בזמן (שו"ת עבודת הגרשוני ז). פוסקים אחרים סבורים שאע"פ שאין איסור בל תלין, אך יש איסור לעכב תשלום לעובד אפילו העובד לא תובע (שער משפט (שלט, ב) בשם הזוהר הובא גם בפת"ש ). כמו כן ה'פתחי חושן' (שכירות ט, הערה לה) הסתפק האם עובד חודשי צריך לתבוע כל חודש מחדש או שמא כיוון שתבע פעם אחת (לכאורה אפילו בזמן חתימת החוזה) די בכך ונחשב הדבר לתביעה מפורשת עיין שם[1], ולהכלה הדבר נחשב תביעה, וודאי איננו מחילה, כל שכן במקרה של הפרשות לפנסיה שבהם עיכוב בתשלום עשוי לפגוע בזכויות העובד וברווחיו נראה שגם עבודת הגרשוני יודה שאין בשתיקת העובד משום מחילה.

ב. חוקי העבודה

אף אם העובד הסכים, ע"פ החוק הסכמת העובד לוותר על זכותו איננה מתקבלת (חוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 25 (א) - שם משמע שהחוק קוגנטי, וכן פירשו את החוק בתי הדין לעבודה) במקרה בו המעסיק מנכה משכר העובד את ההפרשות אך לא מעביר אותם לקרן הפנסיה תוך שלושים יום, הדבר נחשב לעבירה פלילית. במהלך השנים הרחיבה הפסיקה את חוסר האפשרות למחול על חוקי העבודה ( מעמד קוגנטי) גם למקרים שבהם לא כתוב במפורש בחוק שלא ניתן למחול על זכויות אלו.

יחס ההלכה לחוקי העבודה ולהרחבות הפסיקה נתון במחלוקת בין הפוסקים, ובאופן כללי ישנן שלוש גישות[2]:

א. חוקי העבודה מחייבים כמנהג, ולכן עובד יכול למחול על זכויותיו[3].

ב. חוקי העבודה שנחקקו על ידי המחוקק מחייבים ולא ניתן להתנות עליהם, אך הרחבות בית המשפט העליון אינן מחייבות[4]

ג. קבלת הפסיקה בעניין זה באופן חלקי[5].

תשלום המגיע לעובד על פי חוקי העבודה, לפוסקים המקבלים חובה זו, מחייב ואי תשלום כסף זה נחשב עושק או גזל.