רכב שכור שהתקלקל באמצע היום

שאלה

שכרתי רכב ליום בלי חוזה. נסעתי ובאמצע הרכב נהרס, הלך הסטרטר. האם אני צריך לשלם דמי שכירות?

תשובה

במסכת בבא מציעא עט ע"א נכתב: " אמר רבה בר רב הונא אמר רב: השוכר את החמור לרכוב עליה, ומתה לו בחצי הדרך - נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו עליו אלא תרעומות (רש"י- כיוון שהשכיר לו חמור כחוש). היכי דמי? אי דשכיח לאגורי (לשכור חמור להשלמת הדרך) - תרעומות מאי עבידתיה? אי דלא שכיח לאגורי - אגרא בעי למיתב ליה! (הרי לא הועיל לו כלום!)- לעולם דלא שכיח לאגורי, ומשום דאמר ליה: אילו בעית למיתי עד הכא - לאו אגרא בעית למיתב?"

שיטת התוספות- יש לשוכר הנאה

התוספות (ד"ה אילו) התקשו בסברת הגמרא: מה בכך שנהנה והגיע לחצי הדרך, אבל סוף סוף עיקר כוונתו של השוכר היתה להגיע למחוז חפצו? והתוספות מתרצים שני תירוצים: " וי"ל דהא דקאמר לעולם דלא שכיח לאגורי היינו לפי אותן דמים שהשכיר מזה אבל בטפי פורתא ימצא להשכיר והרי נהנה במה שבא עד כאן לכך נותן לו חצי שכרו ואין צריך לפחות המשכיר משכרו מה שזה נותן עתה יותר מעט מכאן ואילך כיון דהוא אנוס. אי נמי כגון שיוכל למכור סחורתו במקום שמת החמור וירויח בה ויש סוחרים הרבה שאין מביאין סחורתן אלא עד כאן לכך יתן חצי שכרו".

לפי התירוץ הראשון בתוספות השוכר יכול למצוא חמור חילופי שיביאו למקום חפצו אך החמור החילופי יהיה קצת יותר יקר, ולכן על השוכר לשלם על הנאתו ולספוג את ההתייקרות המועטה (כי המשכיר אנוס בזה שהחמור מת). לפי התירוץ השני השוכר נהנה בכך שהוא יכול למכור את סחורתו במקום אליו הגיע ורבים נוהגים למכור את הסחורה באותו המקום ולכן יש לשוכר הנאה ועליו לשלם עליה.

נתיבות המשפט (סימן שי סק"א) כותב שאם הבעיה היתה ידועה למשכיר מראש- אין חובה לשלם דבר, כיוון שמדובר במקח טעות: "נראה דוקא כשחלתה אחר שבאה לרשותו, אבל לכתחילה אם יש לו חמורים רבים אינו יכול ליתן לו חמור חולה או נשתטית".

שיטת הרמב"ם- השוכר חייב לשלם אפילו ללא הנאה

הרמב"ם (שכירות פרק ה הלכה ב) כתב: " ואם אין בדמיה לא ליקח ולא לשכור נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת" מלשונו של הרמב"ם משמע שלא חילק את חילוקי התוספות בין מקרה בו ניתן לשכור חמור חילופי או לא, אלא תמיד מוטל על השוכר לשלם עבור חצי הדרך. אמנם דבריו מוקשים שכן לא זה היה רצונו של השוכר וכפי שהקשה התוספות?

אבן האזל (השמטות ומילואים הלכה ג) הסביר את שיטת הרמב"ם, ששכירות עניינה קניין של ההשתמשות. ולכן, אם היתה השתמשות צריך לשלם עליה, וכמו בקניין רגיל אם לא נוכיח שהיה מקח טעות, חייבים לשלם וכן המקרה שלפנינו ישנה חובה לשלם על ההשתמשות שנעשתה.

שיטת הטור- שיטה אמצעית

הטור (חושן משפט סימן שי אות ב) סובר לכאורה כשיטה אמצעית: " ... נראה שצריך ליתן לו שכר חצי הדרך אפילו אם אינו מוצא לשכור בכאן אלא ביוקר", כלומר, חובת התשלום קיימת רק אם מוצא לשכור ביוקר, אבל אם לא מוצא בכלל אפשרות לשכור- אינו חייב לשלם אף על חצי הדרך שהלך.

פסיקת ההלכה

השולחן ערוך חושן משפט (סימן שי סעיף ב) פסק כמו הרמב"ם, והרמ"א פסק כמו הטור או התירוץ השני בתוספות: ".... ואם אין בדמיה לא ליקח ולא לשכור, נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו עליו אלא תרעומת". ... הגה: ... והא דאמרינן דנותן לו שכרו מחצי הדרך, היינו שיכול למכור סחורתו שם או שיכול לשכור חמור אחר עד מקום שרוצה לילך, אבל בלאו הכי אינו נותן לו כלום משכרו, דהא לא מהני ליה מידי".

נראה לומר, שאין הכרח שיש מחלוקת בין השולחן ערוך והרמ"א ואולי הרמ"א מסביר את דברי השו"ע כפי שיטת התוספות. (ראו פתחי חושן שכירות פרק ג סעי' יא והערה לג שהכריע כך להלכה וראו הדיון בהערה שם מה נקרה יוקר).  

מסקנה הלכה למעשה

במקרה של טיול נראה שאין לשוכר שום תועלת בהגעתו לאמצע הכביש ולא ניתן כלל לטייל באופן כזה[1]. ולכן אם ניתן להשיג רכב חליפי שיביא את הנוסעים למחוז חפצם, והמחיר יהיה כפי היתרה ממחיר השכירות ששולם לראשון- כך יש לנהוג, אבל אם המחיר יקר יותר בצורה משמעותית ביותר אין חובה לשלם על חצי הדרך. בדרך כלל להזמין מונית להמשך הדרך וכן לדרך חזור יעלה הרבה יותר מכל מחיר השכירות וכן להשיג שכירות של חברה מסודרת יעלה יותר מכל השכירות שנקבעה בין הצדדים.

(לא נשאלנו על חובת המשכיר להעמיד רכב חליפי אם יש חובה כזאת. כיוון שמדובר ב'שכירות שחורה' אני מעריך שמדובר על מה שמכונה בהלכה 'חמור זה' ואין חובה להעמיד חמור חילופי.).