ע"פ החוק הכספים המתקבלים ממשרדי הממשלה עבור אברכים הלומדים בכולל שייכים למוסד הלימודים ולא לאברך הספציפי, אבל הם מתקבלים ע"פ דיווח של מספר האברכים הלומדים במוסד.

לפי ההלכה, קופאית אחראית לחוסרים בקופה וחייבת לשלם, גם ללא חתימה. לפי החוק, אסור לנכות משכרה של עובדת עבור חוסרים, גם אם חתמה מראש. עם זאת, המעסיק רשאי לתבוע את העובדת לאחר ששילם לה שכר מלא.

מתכנת שואל האם גמישות בשעות עבודה מהבית והפסקות אישיות, תוך עמידה במשימות ורצון המעסיק, נחשבת לגזל. התשובה ההלכתית קובעת שבעוד שהפסקות קצרות מקובלות אינן גזל, הפסקות ארוכות יותר דורשות הסכמה מפורשת. לבסוף, מומלץ להגיע להבנה ברורה עם המעסיק כדי למנוע כל ספק בנושא.

החזר הוצאות היא הטבת שכר, אולם, נראה שאין לשנות מנוהלי החברה אלא אם כן תינתן לך רשות מפורשת מהאחראים עליך.

עובדת זכאית לפיצויי פיטורין גם אם לא תבעה אותם במשך מספר שנים

האם אדם זכאי לקבל פיצוי בגלל מעסיק שחזר בו מהסכמתו להעסיק אותו כיון שהוא מעדיף להעסיק אשה שתהיה נאמנת יותר למקום העבודה?

מסתבר שבעל האולם צריך לגבות מכם תשלום נמוך יותר. אלא שיש מקום להתלבט בין שתי אפשרויות: האם המחיר יהיה כמחירו של אולם בלי מזגן, או מחיר נמוך עוד יותר ('מה שנהנה')

על פי החוק התפילה מוגדרת כהפסקה שאין עליה תשלום. כדי לקבל שכר על זמן התפילה יש צורך בהסכמת המעסיק, ולשם כך צריך המעסיק לדעת את העובדות ולתת את הסכמתו לקיום התפילות ולמתכונתן. אם אין הסכמה מפורשת, ניתן לקיים תפילה בזמן סביר (ומסתבר שניתן לקיים גם תפילה בציבור), כאשר המעסיק יודע ואינו מעיר דבר

מה תשובתו של מי שעבד כאזרח עובד צהל והוציא תעודת מחלה פיקטיבית כשלא היה חולה ולא הלך לעבודה? איזה דוגמאות יחשבו בימינו לצרכי רבים? והאם צריך לומר להם שזה החזרת גזלה?

מטפלת אינה רשאית להעלות את שכרה באמצע השנה, כיון שהעלאה כזו דינה כהתפטרות

במקרה של מטפלת צהרון שנעדרה מסיבה לא מוצדקת, ניתן לשכור על חשבונה עובד אחר יקר יותר, ואם לא שכר ניתן לנקות את שכר אותו היום. ברם, המעסיק לא יכול להרוויח כסף מהיעדרות העובד שלו.

בעל האולם חייב לתת למלצרים לאכול מעט בלבד. בעל האולם רשאי להגביל את הכמות שהמלצרים אוכלים, ובלבד שייתן להם משהו לאכול (מתוך שו"ת משפטי ארץ חלק א).

עובד שפוטר לאחר תחילת עבודתו וכעת אינו מוצא עבודה זכאי לשכר כפועל בטל. את התביעה יש להגיש לבית דין של תורה.

בעל אולם חייב לתת למלצרים לאכול ממאכלים מעוררי תיאבון והעובד אינו יכול לוותר על זכות זו. מתוך שו"ת משפטי ארץ חלק א

במקרה שהמעסיק אינו דורש עבודה בלתי פוסקת וגם אין מנהג מקובל בעניין, נראה שאין לחייב את העובדים בעבודות יזומות. מאידך העובד צריך להיזהר שלא ליצור זמן פנוי, ועליו להשתדל ככל הניתן לסיים את המטלות בצורה הטובה ביותר בזמן המוקדש לכך

כיוון שאתה היית מודע לאפשרות שינוי הנסיבות ולא יידעת את הצד השני על הסיכון - אינך רשאי לבטל את החוזה

נראה שאבן הבוחן לדעת האם הדבר מותר או אסור, היא גם על פי תגובת המעסיק, כאשר הוא רואה את העובד משתמש ברכוש העסק

אם הקשר בין המוכר לקונה נוצר על ידי המתווך אזי הוא זכאי לשכר. לגבי שיעור השכר - הדבר ייקבע בבית הדין לאחר שמיעת הפרטים.

יש תוקף הלכתי להסכם שבו המעסיק התחייב לשלם לעובד חלק מהרווחים העתידיים.

יש להעביר את ההפרש למעסיק. לגבי היבטים נוספים ראו בפנים.