מלצר שאוכל באולם שמחות

שאלה

האם מותר לאדם העובד כמלצר באולם שמחות לאכול מדין "ואכלת ענבים כנפשך כשבעך"? אם אכן מותר, מה הדין כשבעל האולם אוסר על העובדים לאכול, האם משתנה הדין בעקבות כך?

תשובה

עובד בשדה רשאי לאכול מהגידולים קודם שנגמרה מלאכתם (שו"ע חו"מ שלז, ב), אבל לאחר שנגמרה מלאכתם אינו אוכל (שם, ג) ולכן בעל האולם אינו חייב לאפשר לך לאכול. גם כאשר העובד זכאי לאכול, המעסיק יכול להתנות עם העובד שלא יאכל (סמ"ע שלז, ג), ובתנאי שיעשה כן מראש, לפני כניסתו לעבודה. כיון שעבודת המלצר נעשית באוכל שנגמרה מלאכתו, העובד אינו זכאי לאכול.

אולם, מסיבה אחרת צריך המעסיק לתת לך לאכול, לפחות ממאכלים שיש בהם ריח והם מעוררים את התיאבון. שהרי מצאנו בשו"ע (או"ח קסט, א): "כל דבר שיש לו ריח והאדם תאב לו צריך ליתן ממנו לשמש [מלצר] מיד, ומדת חסידות לתת לו מכל מין ומין". כלומר: בעל האולם חייב לתת למלצרים לאכול מעט בלבד. בניגוד לעובד בשדה, בעל האולם רשאי להגביל את הכמות שהמלצרים אוכלים, ובלבד שייתן להם משהו לאכול, ובניגוד לעובד בשדה, בעל האולם אינו יכול להתנות עם המלצר שלא לאכול בכלל (משנה ברורה שם, ג). כמו כן מבואר בשו"ע (או"ח קע, ג) שבסוף הסעודה צריך להשאיר אוכל למלצרים.

אם יש מנהג קבוע צריך ללכת אחר המנהג, אך ניתן להתנות עמם בניגוד למנהג (שו"ע חו"מ שלז, ו; ראו עוד פתחי חושן שכירות ז, ט). בכל מקרה אי אפשר שלא לתת למלצרים לטעום כלום, כאמור.