תפילה בזמן העבודה

שאלה

במקומות עבודה רבים קיימים מניינים לתפילה. מה משך הזמן הסביר שבו מותר לעובד להתפלל, בהנחה שלא ידועה דעת בעל הבית בנושא, אבל ידוע בחברה שמתקיימת תפילה כל יום? תפילת המנחה אצלנו מתארכת על פני למעלה מ-15 דקות, והשאלה היא אם צריך להסתפק בתפילה קצרה, לוותר על תחנון ואמירת תהילים וקדישים וכדומה, כדי להפחית את זמן הביטול מעבודה. אם מצרפים את זמן ההגעה, ההתכנסות והחזרה לעבודה, הזמן הכולל עשוי להגיע לחצי שעה בקירוב. אם מוסיפים גם את תפילת ערבית, הזמן מתארך באופן ניכר. כיצד עלינו לנהוג? 

תשובה

שנינו במשנה (ברכות פט"ז מ"א):

הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל הבית... ומתפללין תפלה של שמונה עשרה אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם.

אמנם בימינו אין נוהגים כך, כיוון שהמעסיקים לא נוהגים להקפיד על כך, ועל דעת זה שוכרים אותם שיתפללו כדרכם (שו"ע או"ח סי' קי סעי' ב). ה'משנה ברורה' (סי' קי ס"ק יב) הוסיף שמותר ללכת לבית הכנסת להתפלל במניין, במקום שאין דרך המעסיקים להקפיד על כך. יש להוסיף שלפי החוק רשאי עובד להתפלל, והפרשנות המקובלת לחוק זה היא שהתפילה מוגדרת כהפסקה שאין עליה תשלום (חוק שעות עבודה ומנוחה 20 (ד). חוק זה יכול להוות מנהג מחייב לפי ההלכה (שו"ת משפטי ארץ, ח"א עמודים 77–78). מכאן שקבלת תשלום על זמן התפילה נעשית רק בהסכמת המעסיק. משו"ת עשה לך רב (ח"ו סי' עח) עולה כי אין מקום להתפלל ערבית או מנחה בחודשי הקיץ על חשבון העבודה, אלא אם הגיעו לסיכום עם המעסיק. המעסיקים אינם מקפידים על כך שעובדים יתפללו בזמן העבודה, בתנאי שאין לעובד ברֵרה אחרת, אך כאשר יש עוד זמן רב להתפלל, ישנה הקפדה.

לסיכום, הדין תלוי בהסכמת המעסיק, ולשם כך צריך המעסיק לדעת את העובדות ולתת את הסכמתו לקיום התפילות ולמתכונתן. אם אין הסכמה מפורשת, ניתן לקיים תפילה בזמן סביר (ומסתבר שניתן לקיים גם תפילה בציבור), כאשר המעסיק יודע ואינו מעיר דבר. 

התשובה נערכה ע"י הרב עמוס ראבילו והרב חיים בלוך