פיצויים על ביטול קבלה לעבודה

שאלה

שלום לכבוד הרב

הודיעו לי על קבלה לעבודה ונאמר לי שלאחר שיפטרו את מי שנמצא כרגע בתפקיד יתאמו איתי את תחילת העבודה . לאחר שפיטרו את אותו עובד, המעסיק חזר בו מקבלתי לעבודה  שכן המעסיק שינה את פרופיל המועמד והוא מעוניין באישה מנהלת חשבונות ולא רו``ח . הסיבה העיקרית הינה בטענה שהוא  מעוניין לקבל אישה ולא גבר שכן לשיטתו אישה תהיה נאמנה יותר למקום העבודה ותישאר בו זמן רב.

יש לציין שמזה מספר חודשים אני לא עובד. כמו כן מאז ההודעה על קבלתי עד להודעה שדוחים אותי עבר חודש, שבמהלכו סירבתי לשתי הצעות עבודה וכן הפסקתי לחפש עבודה, ומשכך איבדתי זמן רב.

האם מגיע לי פיצוי על כך שדחו אותי בטענה לא מוצדקת (אפליה) ?

האם מגיע לי פיצוי על כך שחודש שלם לא חיפשתי עבודה ודחיתי הצעות?

האם מגיע לי פיצוי על עוגמת הנפש? שכן הודעתי לאנשים בסביבתי שהתקבלתי לעבודה ובסוף אני לא מתחיל לעבוד, מדובר על צער רב שכן גם כך זוהי תקופה לא פשוטה.

תשובה

אי אפשר לענות בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים, וללא בירור מדוקדק של כל הפרטים הנוגעים לתביעה, כגון במקרה שלפנינו, עד כמה הצעות העבודה שקבלת היו על סף סיכום, ועד כמה לא היתה אפשרות למצוא עבודה אחרת, ולא שמענו כלל את טענות המעביד ואת הסיבה שבגינה החליט לא להעסיק אותך, וכל מה שנאמר להלן הוא באופן כללי, עד שהעניין יובא לבירור מסודר בפני בית דין.

חיוב המעסיק לשלם על חזרתו מהעסקת עובד

הגמ' (ב"מ עו' ב') חייבה מעסיק לשלם לעובדים שהוא פיטר, או הבטיח להעסיק וחזר בו. התשלום הוא- שכר מלא, בניכוי מה שהפועל היה מוכן להפחית על מנת לנוח ולא לעבוד ("פועל בטל").

בגמרא מדובר על מקרה שהעובדים הלכו כבר לעבודתם. במקרה בו העובדים לא הלכו, יש שתי גישות מרכזיות בראשונים לחייב את המעסיק:

א) חיוב מדין מזיק- התוס' (ד"ה אין) כתבו שיש חיוב מדיני נזיקין (גרמי). החיוב נובע מכך שנגרם להם הפסד כאשר דחו הצעות עבודה נוספות (ועיין קצות החושן (שלג,ב) ונתיבות המשפט (שלג,ג)) וכן פסק השו"ע (חו"מ סי' שלג' ס"ב): "בד"א שאין להם עליו אלא תרעומת בשלא הלכו- דווקא בשלא היו יכולים להשכיר עצמם אמש כששכרם בעה"ב, אבל אם היו נשכרים אמש ועכשיו אינם נשכרים כלל הרי זה כדבר האבוד להם ונותן להם שכרם כפועל בטל".

ב) חיוב מדין ערב- מהריטב"א (בבא מציעא ע"ה,ב ד"ה להביא) והמהרשד"ם (יו"ד סימן ר"ה) עולה שחל על המעסיק חיוב לפועל כיוון שסמך עליו, בדומה למה שמצאנו בדין ערב המתחייב למלווה כיוון שסמך עליו. 'פתחי החושן' (שכירות פרק י הערה י) הסביר שאף התוספות מודים למהרשד"ם, במקרה בו הייתה עבודה מזומנת לפניו ממש, והוא נמנע מלקחתה בגלל בקשתו של המעסיק.

ניתן להעלות נפקא מינא בין ההסברים: אם החיוב הוא מדין ערב המעסיק יצטרך לשלם שכר שלם, בעוד שאם החיוב הוא מדין נזק יצטרך לשלם רק כפועל בטל. אך ניתן לדחות ולומר שערבות המעסיק הייתה רק על ההפסד שיגרם לו, וההפסד שנגרם הוא מצומצם להפסד כפועל בטל וכך עולה מדברי הריטב"א שבמפורש דיבר על חיוב כפועל בטל.

לכל השיטות חיוב התשלום קיים רק אם לא מצאו חלופת העסקה, אבל אם מצאו כזו- אין עילה לתביעה.

משך הזמן שצריך לשלם עליו

חיוב התשלום הוא על זמן משך השכירות, אם שכרו ליום- תשלום יומי, ואם לשנה- תשלום שנתי. אם לא קבעו זמן, כתב החזו"א (ב"ק כג,ב) שאם השכר הוא חודשי התשלום צריך להיות עבור חודש, ואם יש מנהג למקום הולכים אחריו. לעומת זאת באגרות משה (חו"מ סימן ע"ה) כתב שאם לא קבעו זמן הרי זה כמי ששכרו לעולם, ועיין דיון על כך בפתחי החושן (שכירות י הערה א). כמובן, אם ביכולתו למצוא עבודה – אזי המעסיק פטור.

חיוב על עוגמת נפש

בדרך כלל אין חיוב על עגמת נפש, אלא על צער הגוף, כגון- תשלומי צער בחובל בחברו, או בושת במבייש חברו, ואפילו על דברים אלו, אין דנים בימינו (חו"מ סימן א',ב). אמנם, עיין תחומין (יד עמ' 152) מאמר של הרב יועזר אריאל; תחומין (כ עמ' 388) מאמר של הרב צבי ליפשיץ; שורת הדין (ו עמ' קעד) מאמר של הרב חיים שאנן, מקרים ששייך חיוב על עוגמת נפש, אך במקרה דנן לא  נראה לחייב, ואכמ"ל.

מסקנה

א. דחיית העובד בטענה שאינה מוצדקת היא עילה לתביעת תשלום כפועל בטל.

ב. אם הייתה הצעת עבודה קונקרטית שדחית יש לחייב לדעות מסוימות תשלום מלא. אמנם יתכן לומר, שגם המהרשד"ם הדן שם במקרה של עובד שעבד בכל מקרה, ובכל אופן לא היה בטל אלא נמנע מלקבל עבודה בשכר יותר גבוה בגלל הבטחת המעסיק הנוכחי שיעלה את שכרו, ולכן משלם לו את מלוא השכר שהפסיד, אבל מי שלא עבד, הערבות הייתה רק על ההפסד שנגרם, והוא מקבל שכר כפועל בטל, ולא יותר מכך.

ג. על עוגמת נפש אין לחייב.

התשובה נערכה ע"י הרב חיים בלוך והרב עמוס ראבילו.