לפני כמה חודשים ערכנו חתונה לבתנו באולם אירועים. החתונה הייתה באחד הימים החמים ביותר באוגוסט מיד כשהגענו לאולם הרגשנו את החום המעיק והתברר שהמזגנים לא עובדים כשפנינו לבעל האולם הוא טען שאין מה לעשות והביא מאווררים גדולים שלא הועילו כלל. היה חום זוועתי באולם ונגרם לנו עוגמת נפש גדולה מאוד. אנשים סבלו מהחום הגדול וזה די קלקל את שמחת החתונה. פנינו לבעלי האולם בבקשה לפצות אותנו על עגמת הנפש אך לא מוכנים.
השאלות שלי הן:
1) האם אנו יכולים לתבוע אותם על עוגמת הנפש שגרמו לנו?
2) ביקשנו מבעל האולם להגיע לבית משפט רבני והם מתנגדים. האם אנו יכולים לתבוע אותם בבית משפט לתביעות קטנות?
תודה רבה.
שלום רב ומזל טוב.
אין לפסוק בדיני ממונות בשמיעת צד אחד, ובבי"ד בעל האולם יכול לטעון הרבה טענות וביניהן שהמאווררים קיררו את האולם כמו שמזגן היה מקרר (עיין פתחי חושן שכירות פרק ד' הערה י'), ולכן רק נעלה את הכיוון העקרוני שעולה מהסיפור כפי שסיפרתם.
נקדים שאם נערך חוזה בין הצדדים, שתקף גם לפי ההלכה ומתייחס למקרים כאלו, הוא מחייב.
לגופו של עניין, מסתבר שבעל האולם צריך לגבות מכם תשלום נמוך יותר. אלא שיש מקום להתלבט בין שתי אפשרויות: האם המחיר יהיה כמחירו של אולם בלי מזגן, או מחיר נמוך עוד יותר ('מה שנהנה'), כפי שיפורט להלן. מן הסתם, בית הדין יכריע בין האפשרויות הללו.
ברמ"א (חושן משפט סימן רל"ג,א) ובתרומת הדשן (סי' שכב) מסופר על לקוח שרצה לקנות בשר מאיל מסורס (הנחשב יותר טוב). כשהתגלה לו שאין זה בשר מאיל מסורס, רצה לבטל את המקח. המוכר טען, שאין לבטל את המקח אלא רק לשלם את ההפרש. תרומת הדשן פסק שהדין עם המוכר ויחזיר את ההפרש. ובלשון הרמ"א: "מכר לו בשר בחזקה שהוא מין איל מסורס ונמצא שאינו מסורס המקח קיים ומחזיר לו אונאתו".
מכאן, שכל מקום שעיקר המקח קיים, אין זה מקח טעות, וצריך להחזיר את ההפרש. לכן, כיון שהאולם עצמו היה תקין ושלם והחתונה התקיימה כמתוכנן, עיקר ההסכם כובד ואין כאן מקח טעות, אך בעל האולם צריך לפצות את בעלי האירוע על ההפרש במחיר בין אולם עם מזגן לאולם ללא מזגן, מדין אונאה.
מצד שני, ניתן לומר, שיש פה מקח טעות, בדומה למה שכתב הרמ"א (שם): "אא"כ ידוע שהלוקח איסטניס שאינו אוכל כלל בשר איל שאינו מסורס והוא הדין בכל כיוצא בזה". בימינו כל האנשים אנינים בנוגע למיזוג אוויר, וניתן לחזור מהמקח (שו"ע חו"מ רלב,ד). בעלי השמחה לא חזרו בהם מהמקח, כיוון שלא יכלו לחזור בהם, ועובדה זו לא מורה על מחילתם (פתחי תשובה חו"מ רל"ב סק"א). לכן מסתבר שנחייב את בעל השמחה לשלם רק מה שנהנה (עיין בחו"מ שע"ה,א ובחו"מ רס"ד,ד), וכמו שכתב הריטב"א (ב"מ נ:) במקרה בו בטל המקח והודיע למוכר על המום אך המשיך להשתמש בו: "...אלא שחייב לשלם למוכר מה שנשתמש או מה שהפסיד בתשמישו." ונראה שכוונת הריטב"א לתשלום על מה שנהנה בלבד או החזר הוצאות.
עליכם לפנת לבית דין, ובית הדין יזמין את בעל האולם לדין. אם יסרב לבוא לדין תורה, בית הדין יוציא לכם כתב היתר פנייה לערכאות, ותוכלו לפנות לבית משפט (שו"ע חו"מ כו,ב).
אם מדובר על בעל אולם שבטוח יסרב לבוא לדין אפילו אם בית דין יזמין אותו, יש מתירים לפנות ישר לבית משפט (כפי שמובא בהלכה פסוקה סימן כ"ו הערות 61, 62 ) אולם לא נהוג כך היום.
התשובה נערכה ע"י הרב חיים בלוך והרב עמוס ראבילו
הרשמו לקבלת עדכונים