ניכוי בשכר של מטפלת שנעדרה מעבודתה

שאלה

באחד הימים לא הגיעה המטפלת של הצהרון, ונאלצנו לקחת את בננו הביתה. באיזה אופן יש לחשב את החזר התשלום של אותו יום? אנחנו שילמנו באותו חודש תשלום חודשי, בגובה של בערך עשרים שקלים ליום. לעומת זאת מי שנמצא בצהרון באופן חד פעמים משלם על יום כזה 37 ש"ח. האם התשלום הוא לפי ה'מנוי' שלנו, או לפי התעריף החד פעמי? ואולי צריך לחשב את הסכום לפי העלות של שמרטפית לאותן שעות? (בפועל לא נעזרנו בשמרטפית).

תשובה

יש לבחון מהי סיבת ההיעדרות:

א. היעדרות מסיבה לא מוצדקת

ב'שלחן ערוך' (חו"מ סי' שלג סעי' ה) נפסק:

כיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל... בדבר האבוד, כגון פשתן להעלות מהמשרה, או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהם, אחד פועל ואחד קבלן, אינו יכול לחזור בו. אלא אם כן נאנס, כגון שחלה (הוא או אשתו ובניו) או ששמע שמת לו מת. ומיהו אינו צריך לשלם להם כל שכרם, רק מה שעשו, וידם על העליונה הג"ה: ואם חזר בעל הבית וקבלן לאחר שעבר האונס, סתם, וחזרו ועשו אחר כך מלאכתן, צריך לשלם להן כל מלאכתן ואינו מנכה להן כלום.

כלומר אם עובד נעדר מסיבה לא מוצדקת, ניתן לשכור על חשבונו עובד אחר יקר יותר, ואם לא שכר – לנקות את שכר אותו היום. ברם, המעסיק לא אמור להרוויח מהיעדרות העובד שלו. לכן כיוון שהשכר שהייתם משלמים הוא 20 שקלים, זה הסכום שצריך לקזז משכרה החודשי של המטפלת.

ב. היעדרות מסיבה מוצדקת

ברמ"א שציטטנו לעיל מבואר שאם פועל נעדר מסיבה מוצדקת והמעסיק ממשיך להעסיק אותו אחרי כן, אין לקזז משכרו דבר, כיוון שהמשך העסקתו כמוהו כמחילה על ימי המחלה. אמנם הש"ך^[1] חולק על הרמ"א, וסובר שאפילו אם המעסיק המשיך להעסיק את העובד אחרי המחלה, יכול לקזז לו משכרו. לפי זה אם עדיין לא שילמתם למטפלת את שכרה, אין עליכם חובה לשלם וכפי שיטת הש"ך, כיוון שאתם בגדר 'מוחזקים'. ואולם לפי חוקי העבודה, אם עובד נעדר בגלל מחלה, לפעמים הוא זכאי לתשלום. לחוקי העבודה במדינת ישראל יש תוקף של 'מנהג מדינה'. מכאן שאם היעדרותה נבעה ממחלה, ואם לפי חוקי המדינה עליכם לשלם לה שכר, כן יש לנהוג גם במקרה שלפנינו.