אחד מן הפגמים שעלולים להימצא בכריתת חוזה הוא כפייה של אחד הצדדים לכרות את החוזה בניגוד לרצונו. בניגוד לתפיסה המקובלת הרואה בכפייה גורם לביטול החוזה, ד"ר בנימין פורת מראה במאמרו שהפוסקים העדיפו הבחנה מושגית כללית בין חוזים שתוכנם הוגן לבין חוזים שתוכנם חד-צדדי, וזאת על פני התמקדות באופן כריתת החוזה. באמצעותה הם הכריעו מקרים מגוונים של הסכמות בכפייה, תוך בחינתם לאור אמות מידה של צדק חוזי מהותי המסייעות להעריך את מידת ההגינות שבתוצאות ההסכמה שהושגה בכפייה.