הענקת צדק ותמיכה לנפגעי עבירות מין והרתעת עברייני מין הינן חלק מתפקידי בתי הדין בעם ישראל לאורך הדורות. במסגרת זו התמקדנו בעיקר בפיצוי הכספי לנפגעים, המחולק לשניים. הראשון: פיצוי על נזקים שנגרמו לנפגע, והשני: פיצוי ללא הוכחת נזק על בסיס החוק למניעת הטרדות מיניות.

אין צורך להטביל כלי שבבעלות גוי

תאור הליך הדיון בבית הדין מתואר בתורה כעמידה "לפני הא-לוהים". מה משמעות הדבר? מהן ההשלכות ההלכתיות הנובעות מכך? בשאלות אלו עוסק הרב יאיר פרנק, תוך עיון בהלכות אחדות מהלכות דיינים. במהלך הדיון, מנתח המחבר סוגיות שונות הנוגעות לסדרי הדין והדיון, ולתפקידיו של בית הדין, הדן לפי משפט התורה. בין סוגיות אלו: בית הדין כמנהיגי ציבור, התורה והמשפט הטבעי, חתירה לאמת מול פורמאליות בסדרי הדין, חסד ודין במשפט, ועוד.

התפיסה המקובלת לגבי חיוב השבועה היא, שהחיוב נועד לסייע ביד בית הדין בבירור האמת. לפי תפיסה זו, השבועה היא מעין ראיה זוטא, בית הדין הוא התובע את השבועה, מכוח הסמכויות שהעניקה לו התורה, לחקור את בעלי הדין על מנת להגיע לבירור האמת. על תפיסה זו מבקש הרב יאיר פרנק לערער במקצת, ולהוכיח ממקורות שונים, שיש ולשבועה תפקיד שונה בתכלית. יש והשבועה אינה חלק מן ההליך הדיוני בפני בית הדין, אלא היא הליך חיצוני, הנועד ליישב את הסכסוך בדרכי שלום מחוץ לכותלי בית הדין, תוך שימוש בשבועה ככלי להשבת האמון בין בעלי הדין.