הרעיון המדיני היהודי הינו של חברת מופת, דוגמא לעמים, תוך הכרה ברבונותם של עמים אחרים על אדמתם. אין לתפישה היהודית כל תביעה לטריטוריה אחרת מאשר על ארץ ישראל. מחויבת היא למשפט המנהגי הבינלאומי בתנאי שיהיה ברור ומוסכם, ולסטוטורי בתנאי שיהיה שויוני. המלחמה היחידה המותרת כיום, ועל כן גם מחויבת, היא מלחמת מגן. מעבר למחייב מצד הנוהג בעמים, אין עדיין נסוח ברור של חיובי המלחמה והגבלותיה, ובמיוחד במלחמה בטרור מחד ובאיום גרעיני מאידך. עם זאת מוצע, שכללי היסוד הבאים, המעוגנים במקורות ועולים מהם, ישמשו מצע לנסוח האסור והמותר במלחמה: א. קיומו הלאומי של ישראל בארצו הוא ערך עליון (מצוה וקדוש השם); ב. מדינת ישראל מחויבת להגן עליו בשעת הצורך אף במלחמה (במסגרת זו מותרת מכת מנע וגם פעולות תגמול למניעת פעולות אויב עתידיות); ג. יש לעשות כל מאמץ להקטנת מספר הנפגעים שפגיעתם לא תתרום לעצירת האויב (או לחידוש תוקפנותו בעתיד).

מבצע ´שינוי כיוון´ (שלימים נקרא, מלחמת לבנון השניה) היה מוגבל בהיקפו, אולם מספיק היה בו כדי לחשוף מציאות מורכבת. מחד, הישגים צבאיים-טכנולוגיים חסרי תקדים, כמו, למשל, השמדת כמעט כל המערך הרקטי הבינוני והארוך של החיזבאללה - חלקו לפני הפעלתו וחלקו מייד אחריו. מאידך, נחשפו בו לא מעט כשלים מקצועיים ופיקודיים, כפי שעולה מוועדות החקירה השונות. יתרה מזאת, אולי יותר מכל מלחמה בעבר חשף מבצע ´שינוי כיוון´ מציאות ערכית מורכבת. מחד, גילויי גבורה ומסירות נפש עילאיים, במיוחד בדרגי השדה הזוטרים. ומאידך, רוח אחרת, חדשה לצה"ל, הססנית ורופסת, במיוחד בקצונה הבכירה ובהנהגה המדינית. מאמר זו עוסק בצורך לגבש אתיקה צבאית יהודית כמענה לכשלים הערכיים שהתגלו במלחמה. פורסם בכתב העת צהר, גיליון כט.