ההלכה בעניין זכותו של אדם לעשות דין לעצמו היא מן המרתקות שבהלכות דיינים. השאלות שהיא מעוררת רבות. בהן, מה הרקע להלכה? מהי משמעותה? כיצד ישפיע יישומה על החברה? האם קיימים סייגים, המגבילים את סמכותו של אדם לעשות דין לעצמו? ובעיקר, האם ראוי לשאוף ליישומה של הלכה זו, אף כיום? עם שאלות אלו ואחרות, מבקשים הרבנים אב"י ונגרובר ויהודה יפרח להתמודד, במאמרם.

מדין תורה, החובה להעיד אינה רק חובת האדם כלפי זולתו, אלא זו מצווה דתית כלפי שמים, והכובש עדותו מוגדר כחוטא. בכך, מתייחדת החובה להעיד, לפי דין התורה, מן החובה האזרחית להעיד, הקיימת בשיטות משפט שונות. על ייחוד זה מבקש הרב אב"י ונגרובר לעמוד, תוך שהוא בוחן את מקורותיה של מצוות העדות, מהותה, אופייה, וההשלכות שיש לכל אלה, על היקפה של החובה, ועל דינו של הכובש עדותו.