הרב הלל גפן

פעמים רבות אנו שומעים על אדם ששמו הוכתם ברבים על ידי פרסום באחד מכלי התקשורת. הדרך המקובלת להתמודד עם פרסום כזה היא הגשת תביעת דיבה בבית המשפט. האם יש ביסוס לתביעה כזו על פי דין תורה? המאמר דן בזכות לתקן תקנה לצורך פיצוי כספי למי שהוציאו עליו דיבה, והיחס לחוק לשון הרע כתקנת הקהל.

הרב דניאל מן, הרב סיני לוי, הרב עופר לבנת

ארץ חמדה גזית - ירושלים

בפני בית הדין הובאה תביעה על ביטוי "מתעסק עם קטינים" שנאמר ביחס לאדם ברבים. מפאת רגישות הנושא לא יפורסמו פרטי התביעה והרקע העובדתי. תביעת התובע היא להתנצלות הנתבע בפני רבים ופרסום ההתנצלות על לוחות המודעות. פיצוי כספי של 10000 ₪. נושאי הדיון: 1. האם יש חובת תשלום על בושת דברים והוצאת שם רע? 2. האם יש חובת תשלום על ביוש שאין בו לשון הרע? 3. האם הביטוי 'מתעסק עם קטינים' יש בו משום בושת המחייב בתשלום?

הרב ד"ר איתמר ורהפטיג

אין מנוס מן המסקנה שערך כבוד האדם קל הוא בעיני המשפט הישראלי, לפחות בהשוואה למשפט התורה. הערך של חופש הביטוי העביר את המחשבה הליברלית על דעתה, והיא רומסת ברגל גסה את כבוד האדם

ד"ר יחיאל ויינרוט

חלקה הראשון של עבודת הדוקטורט עוסק בהגדרת מושגי היסוד של איסור לשון הרע ובמקורותיו הנורמטיביים. חלק זה מתמקד בעיקר בניתוח אנליטי של המושגים ההלכתיים הקשורים באיסור (מה בין "לשון הרע" לבין "רכילות", בין "לשון הרע" ל"מוציא שם רע" וכיו"ב), במקורותיו בתורה ובחז"ל ובדינמיקה של התפתחות הספרות ההלכתית בנושא, אשר עברה תהליכים ושינויים שהגיעו לשיאם עם כתיבת ה"חפץ חיים". לצד אלה, עומד המחקר גם על הדמיון בין ההגדרות והיסודות ההלכתיים של האיסור בהלכה היהודית, לבין מקביליהם באסלאם ובנצרות. החלק המרכזי האחר של המחקר מתמקד ברקע העיוני של איסור לשון הרע. בחלק זה נדונים טעמי האיסור (ובעיקר- מה הבסיס העיוני להחלת האיסור גם כאשר פרסום הגנאי אינו שקרי? האם לאדם מוקנית זכות ל"שם טוב" שאינו משקף את המציאות?) וכן השאלה, מדוע הספרות היהודית העוסקת בו משייכת אותו כמעט תמיד לעולם ה"מידות" ולא לעולם הנזיקין. לקראת סופו, עוסק המחקר בניתוח כלים הלכתיים לריכוך ה"מתח" המובנה בין איסור לשון הרע לבין חירות הביטוי ובסנקציות ההלכתיות על הפרת האיסור.

הרב יהודה זולדן

לפי המשפט העברי פרסום חקירה או חשדות העולים כנגד נאשם נתונים לשיקול בית הדין בלבד. הפרסום המוקדם חמור במיוחד כשמדובר במנהיגים ובאישי ציבור

הרב אליעזר שנקולבסקי, הרב ניר ורגון, הרב מנחם קופרמן

ארץ חמדה גזית - בית שמש

אמנם שהחוזה הוכן בהתרשלות מסויימת אולם אין זו התרשלות המבטלת את זכותו לקבל את שכרו כפי שסוכם בין הצדדים.

הרב יוסף כרמל, הרב חיים בלוך, הרב דניאל כץ

ארץ חמדה גזית - ירושלים

פסק הדין עוסק בתביעה לפיצוי על לשון הרע בגין תלונה לועדת משמעת במקום העבודה, להלן מקצת מקביעות בית הדין: 1. תביעה לבית הדין אינה יכולה בדרך כלל להוות עילה לפיצוי על הבושת שנגרמה לו. 2. תלונה לועדת משמעת איננה בגדר לשון הרע במקרה שזו הדרך היחידה של המתלונן להגן על עצמו. 3. במקרה בו המתלונן אינו יכול להוכיח את אמיתות הטענות שלו כלפי הנילון הוא חשוף לתביעת לשון הרע.

הרב עדו רכניץ

במשטר דמוקרטי הציבור הרחב מעורב בתהליכי קבלת ההחלטות, והדבר מאפשר ומצדיק במקרים מסוימים חשיפת עובדות מביכות על אנשי ציבור וקיומה של תקשורת חוקרת בפרט

הרב דניאל מן, הרב דניאל כץ, הרב סיני לוי

ארץ חמדה גזית - ירושלים

הנתבע תלה כרזות המשלבות קללות וגידופים כנגד התובע, התובע דורש פיצוי על הביוש והוצאת השם הרע. טענת הנתבע היא שהוא פעל במסגרת דין "עביד איניש דינא לנפשיה". ביחס לטענת "עביד איניש" הכריע בית הדין שאסור לגנות הזולת בהגזמות אף במקרה שמותר לעשות דין לעצמו. בית הדין דן ביסודות הדברים, וקבע שאסור לקלל אדם בקללות אף שאין בהם הזכרת שם שמים ועל אף שיש לדון בתוקפה של קללה בכתב כקללה, בכל אופן ברור שהדבר גורם ביזיון ויש לחייב בו מדין ביוש. במקרה שלטענת המבזה דבריו נכונים יש מקום לפוטרו על דברים מביישים, אבל זאת בתנאי שיכול להוכיח דבריו. לגבי חיוב בושת והוצאת שם רע בזמן הזה, קבע בית הדין שסמכותו ואחריותו של בית הדין היא לגדור גדר בפני עושי עוולה. בנוסף, כיון שהחוק כיום מחייב בקנסות על הוצאת שם רע וביוש, ראוי לאמץ מנהגים טובים על פי דינא דמלכותא דינא. זאת ועוד, בהסכם הבוררות ניתנה לבית הדין סמכות לחייב גם מכח הפשרה ועל פי שיקול דעתו. למעשה בית הדין חייב את הנתבע לשלם לתובע 35,000 ש"ח פיצוי בגין הוצאת דיבה וביוש. בקשת רשות ערעור שהוגשה – נדחתה.

הרב אברהם גיסר

ארץ חמדה גזית - ערעורים

מצורפת החלטה בדבר דחיית בקשת רשות ערעור שהוגשה בתיק זה

הרב דניאל מן, הרב סיני לוי, הרב עופר לבנת

ארץ חמדה גזית - ירושלים

הנתבע כינה את התובע בפומבי באופן שמשתמע ממנו שהתובע עושה מעשי איסור. לאחר מכן תבע התובע את הנתבע בבית דין של הרב קרליץ ופרסם עליו שהוא סרבן דין, על אף שהנתבע ביקש מראש להעביר את הדיון לבית דין אחר. התובע תבע פיצוי על ביושו בפני הקהילה, והנתבע תבע כנגדו שיפצה אותו על פרסום המכתב שהוא סרבן דין. בית הדין הכריע שאכן היה כאן דיבור המבייש את התובע והוא דן בסמכות לחייב משום ביוש. על אף שהכרעתו שיש סמכות לחייב הוא פטר את הנתבע מתשלום וחייב אותו בהתנצלות משלוש סיבות: א. בדבריו הפוגעים של הנתבע לא נאמר במפורש שהתובע עושה מעשי איסור. ב. גם התובע, פעל שלא כדין, בפרסום המכתב כנגד הנתבע. ג. לדעת בית הדין את הנזק שנגרם לצדדים ניתן לתקן באופן עיקרי על ידי פרסום הבהרה והתנצלות.

הרב רפאל זאב גלב, הרב אברהם מאיר שלוש, הרב שמואל אברהם חזן

בית הדין הרבני האזורי חיפה

בני זוג חיו יחד מספר שנים, ואח"כ התחתנו. מיד לאחר החתונה התחיל הבעל לחשוד באשתו, ואף פרסם ברבים שתפש אותה בעיצומו של מעשה ניאוף. בני הזוג נפרדו שלשה חדשים לאחר החתונה. הבעל טען שהוא פטור מתשלום הכתובה משום שהנשואין נמשכו זמן קצר, ומשום שהאשה נאפה. הבעל לא הצליח להוכיח את דבריו, וגרסתו נראית תמוהה מאד. האשה תבעה את מלוא הבכתובה, וכן פיצוי על השם הרע שהבעל הוציא עליה. בית הדין חייב את הבעל במלוא סכום הכתובה, אך פטר אותו מתשלום פיצויים נוספים. כן חייב אותו בתשלום עבור הלואות שלקחו בני הזוג בימי נישואיהם הקצרים.