הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה תחרות דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך ועשית הישר והטוב טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה אופן קבלת עדות חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה טוהר המידות צנעת הפרט כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה

בחירות ודיני לשון הרע

הרב עדו רכניץ
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות - מהן ההנחיות ההלכתיות למועמדים ולבוחרים? תשובה זו נוגעת בתמצית במספר נקודות חשובות: מי כשיר להתמודד, היחס למועמדות של נשים, וכיצד יש ליישם את דיני לשון הרע במערכת הבחירות.

השאלה

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בכלל ולמועצה בפרט עולה השאלה מהן ההנחיות ההלכתיות למועמדים ולבוחרים?

התשובה 

 

במסגרת זו ניגע בתמצית בכמה נקודות חשובות, בעיקר על בסיס הספר החדש "מדינה כהלכה" בהוצאת מכון משפטי ארץ.

כשירות להיבחר

בגמרא מסופר שכאשר רבי יהודה הנשיא היה על ערש דווי הוא מינה את היורש שלו, וכך הוא אמר (כתובות קג ע"ב): "אף על פי ששמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא... נהי [אמנם] דאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה, ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה".

כלומר, רבי העדיף למנות כנשיא את הבן שהיה תלמיד חכם קטן יותר, בגלל שהוא היה ירא חטא. מכאן אנו לומדים שמנהיג ציבור אינו צריך להיות תלמיד חכם אבל הוא חייב להיות ירא שמיים. יראת שמיים בהקשר הציבורי, כוללת בין השאר העדפה של טובת הכלל על פני טובתו האישית, ואומץ לב ציבורי לעשות את מה שנכון ללא מורא מהציבור או מבעלי שררה אחרים.

 

סוגיה חשובה נוספת בהקשר זה היא שאלת מינוי נשים. הרמב"ם (מלכים א, ה) פסק "וכן כל משימות [מינויים] שבישראל אין ממנים בהם אלא איש". לעומת זאת, בעלי התוספות (תוספות, גיטין פח ע"ב, ד"ה ולא) כתבו שדבורה הנביאה הנהיגה את ישראל כי "קיבלו אותה עליהם משום שכינה". מעבר לכך, פוסקי זמננו, ובכלל זה, הרב ישראלי והרב הרצוג, כתבו שבמשטר דמוקרטי שבו המינויים קצובים בזמן ואינם עוברים בירושה ניתן לבחור בנשים או בגברים על פי רצון הציבור.

שיקולי הבוחרים

מה אמורים להיות השיקולים של הבוחרים? על כך משיב הרמ"א (חו"מ קסג, א) תשובה כללית: "ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים, וילכו אחר הרוב". דהיינו, כאשר אדם משתתף בהצבעה עליו להצביע לשם שמיים – לא לשם האינטרסים האישיים או המגזריים שלו, ולא למען טובתו האישית של מועמד כזה או אחר. יתירה מזו, מדבריו אפשר להסיק שגם אם מישהו יבטיח למצביע טובה אישית רוחנית אם יצביע באופן מסוים – אין להיענות לכך. אמנם, זכותו ואף חובתו של מצביע להתייעץ עם מי שנראה לו רלבנטי כדי לגבש את דעתו בשאלה מהי טובת העניין. כמו כן, זכותו של אדם לחשוב שהאינטרס המגזרי שלו חופף לאינטרס הכללי, ולהצביע בהתאם.

לשון הרע

אחד האיסורים החמורים בתורה הוא איסור לשון הרע, כפי שכתב הרמב"ם (דעות ז, ג): "אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר". לשון הרע פירושו איסור לספר דברי אמת הפוגעים באחר – "יש עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חבירו אף על פי שאומר אמת" (רמב"ם דעות ז, ב).

אולם, במקרה בו אמירת דברי הגנאי על אדם אחד תמנע נזק מאדם אחר, חובה לספר את הדברים כדי למנוע את הנזק. כפי שכתב רבי ישראל מראדין בספרו החשוב חפץ-חיים (הלכות רכילות פרק ט סעי' א-ב): "אם אחד רואה שחבירו רוצה להשתתף [להיכנס לשותפות] באיזה דבר עם אחד, והוא משער שבוודאי יסובב לו על ידי זה ענין רע – צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא".

בהקשר הפוליטי יש לכך משמעות רבה, ועמד עליה הרב עזריאל אריאל רב היישוב עטרת בבנימין (במאמרים בכתב העת צהר, ה-ו) ואלו דבריו: "במערכת בחירות. ישנה תועלת רבה לציבור בכך שחסרונותיו ומגרעותיו של כל מועמד יהיו ידועים לו היטב, כדי שידע שלא לבחור בו".

אמנם, לא כל דבר גנאי מותר לספר, וכאן מציין הרב עזריאל אריאל שלושה עקרונות (ראו עוד פרטים במאמריו): 1. עקרון האמינות, ובכלל זה, חובת הוודאות וחובת הדיוק, כאשר מדובר במידע מסופק יש להדגיש זאת. 2. עקרון הכוונה – פרסום מתוך כוונה לתועלת הציבור. 3. מבחן התועלת – פרסום שיביא תועלת מוצדקת לציבור.

הקפדה על כללים אלה תאפשר לבוחרים נגישות למידע הנדרש כדי לבחור, תוך שמירה על כבוד המתמודדים ועל איכות תהליך הבחירות.