הרב אברהם גיסר, הרב אהרן כץ, הרב שלמה אישון

ארץ חמדה גזית - ערעורים

התובע הזמין נופש מאורגן (לצורך שבת בר מצווה) מחברה והעביר מקדמה של 30,000 ש"ח. לאחר שבעלי החברה ברח מהארץ הוא תבע את נציגת החברה מולה הוא עבד להשיב לו את הכספים. בית הדין הראשון, פטר את הנתבעת מהחזר התשלום כיוון שהעסקה כולה נעשתה מול "חברה". בית הדין לערעורים הפך את החלטת בית הדין כיוון שנעשתה כאן "עוולה" והעובדה ש"אשיות משפטית" נושאת באחריות להתנהלות העסקית של החברה לא פוטרת את העובדת מעוולה אישית שעשתה. בית הדין נסמך בין היתר על כך שהעובדת הוציאה מכתב מזויף על מסמך של תאגיד שאיננו קיים עוד, בנוסף הוכח שהנתבעת הורתה לתובע לאבד את כספו בידיים, כיוון שהיא הורתה להעביר את הכסף לגורם שלישי בלי קבלה ובכך הפקיע מידו של התובע כל דרך לתבוע את כספו חזרה מן הגורמים שהיו קשורים אתו בחוזה. לאור זאת חייב בית הדין לערעורים את הנתבעת לשלם לתובע סה"כ של 38,860 ₪.

הרב בניהו ברונר, הרב אורי סדן, הרב טוביה שלמה בר אילן

ארץ חמדה גזית - קצרין

התובעים שילמו דמי רצינות לנתבע לשם רכישת דירה הנמצאת בתחילת בניה. אחרי שנתיים, הנתבע הודיע לנתבעים שאינו מעוניין למכור להם את הדירה. התובעים פנו לבית הדין שע"י המועצה הדתית בצפת אשר פסק להם שבנוסף להחזר התשלומים שניתנו לתובע, ישלם הנתבע קנס של 75,000 ש"ח כיוון שהוא חזר בו מהתחייבותו וחל עליו קללת "מי שפרע". פסק דין זה הוא ערעור בהסכמה על פסק הדין הקודם, המבוסס על סדרי בית הדין לפיהם הערעור יעסוק רק בטענות של: (א) טעות בהלכה; (ב) טעות הנראית לעין בשיקול-הדעת או בקביעת העובדות; (ג) פגם מהותי בניהול הדיון באופן המשפיע על תוצאות הדיון. בפסק הערעור קיבלו בית הדין את הקביעה של בית הדין קמא שהנתבע הוא שביטל את המכירה; את השומה שעשה בית הדין בצפת לחוב; וכן את הפיצוי על הוצאות המשפט. מאידך, פסק הערעור פטר את הנתבע מתשלום הקנס. כיון ש'דמי רצינות' אינם נחשבים לגמירות דעת למכר, אלא הסכמה עקרונית שאם יתבטל המכר יאבדו דמי הרצינות, או יחזרו ללקוח. וממילא הדבר נחשב להסכמה שאפשר יהיה לחזור, ואין מקום לחייב קנס בגלל קללת 'מי שפרע'. זאת בנוסף לקשיים לחייב קנס זה במכירת קרקעות, ובפרט בהתחייבות למכור נכס שלא בא לעולם.

הרב יואב שטרנברג

מסקנת נייר העמדה היא כי יש מקום להקמת בית דין לערעורים על בתי הדין לממונות, שיוכל לבחון פסקי דין, אולם, בית דין זה לא יוכל לקבוע תקדימים מחייבים עבור בתי הדין. כמו כן, מודגשת החשיבות שבהסכמת בתי הדין להקמת ערכאת ערעור על החלטותיהם, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מעשית. נייר העמדה הוצג בכנס הדיינים הראשון. להורדה חינם פתחו את הקובץ המצורף