הרב מאיר פרימן, הרב מאיר קאהן, הרב יצחק רפפורט

בית הדין הרבני האזורי תל אביב

זוג חתמו על הסכם גירושין, שבו לא התייחסו לחינוך הבנים, אך כתבו שהוא בא לפתור את כל הסוגיות שביניהם. בהסכם הם קיבלו על עצמם בורר מוסכם. הבורר קבע שהאב פטור מלשלם על חינוך הבנים, ושתשלומים אלה כלולים בכלל התשלומים שהוא משלם ממילא לגרושתו. עם זאת, הבורר בקש שבית הדין יתן את חוות דעתו. דעת הרוב בבית הדין היא שחובת האב היא ללמד את בניו תורה. הוא חיב לשלם את הוצאות לימודם, ולכן יש לחייבו. דעת המיעוט היא שאם הצדדים קבלו על עצמם בורר - דבריו מחייבים. הוא עומד על כך שהבורר אינו רשאי לחזור בו. ושניכר שהבורר מבקש את התערבות בית הדין משום שהצדדים אינם מקבלים את דבריו. ועל בית הדין לקבל את פסק הבורר ולחזקו.

הרב אליהו אריאל אדרי, הרב ציון לוז - אילוז, הרב שלמה שטסמן

בית הדין הרבני האזורי ירושלים

בני זוג חיו ברמת חיים גבוהה מאוד, הכוללת נהג צמוד נסיעות לחו"ל ועוד. לאחר הליך פלילי של אלימות במשפחה, נערכו הגירושין בין הצדדים אולם האב נמנע מכל קשר לילדיו. האישה תובעת שהבעל ישלם מזונות מוגדלים על מנת לשמור על רמת החיים הגבוהה שהורגלו ילדיו. בפסק הדין נידונה בהרחבה השאלה המהותית: האם מן הדין מחויב אב במזונות ילדיו לפי רמת החיים שהורגלו אליה? לדעת דיין א' אב אמיד מחויב מדין צדקה לזון את בניו ובנותיו לפי העקרון של "די מחסֹרו אשר יחסר לו" – "אפילו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו" ולכן יש להגדיל את המזונות על מנת לשמור על רמת החיים הגבוהה לה הורגלו הילדים. אפילו אם מדובר על סכום שהוא יותר מחומש מנכסיו של האב. לדעת דיין ב' אין להחיל כאן את דין "די מחסורו", כיוון שחיוב "די מחסורו" אינו חיוב קבוע לכל ימי חייו של העני. מעבר לכך, לדעתו התנהלותו של הורה כלפי ילדיו במובן הכלכלי (מעבר לצרכים הבסיסיים) היא בתחום סמכותו ההורית-החינוכית הבלעדית ואינה בת התערבות של גורם שיפוטי. לכן לדעתו יש לחייב את האב במזונות קבועים בשיעור של המזונות הזמניים. לדעת דיין ג' אכן יש עקרונית מקום לחייב אב על פי דין "די מחסורו" אלא שלמעשה הילדים לא התרגלו באמת לרמת החיים הגבוהה כיוון שמדובר בדברים שרלוונטיים בעיקר למבוגרים. לכן יש להגדיל רק במעט את חיוב המזונות. לאור דעת הרוב הוגדלו המזונות רק במעט. ערעור על פסק דין נדון בבית הדין הגדול (רבני הגדול 967261/4), אשר דחה את הערעור ואף הגדיל את חיוב המזונות קרוב לחיוב שבדעת דיין א' שבפסק דין זה. על פסק הדין שבערעור הוגשה עתירה לבית המשפט העליון (בג"ץ 780/19) והעתירה נדחתה.