מדין תורה, המודה במקצת התביעה חייב שבועה. רבה ביאר את ההלכה, תוך שהוא מציע הסבר 'פסיכולוגי' להודאה במקצת: המודה במקצת מעוניין היה לכפור בכל התביעה, משום שאין בידו כסף, כדי לפרוע את חובו. אולם, היות ואין אדם מעז פניו לכפור בחוב בפני בעל חובו, הוא מודה במקצת התביעה, על מנת 'להרוויח זמן'. בין הראשונים, התעוררה מחלוקת סביב השאלה, האם אמנם דברי רבה נועדו להסביר את טעמה של ההלכה המחייבת את המודה במקצת שבועה, או שמא דבריו ביקשו להשיג מטרה צנועה יותר: להסביר מדוע אין המודה במקצת פטור משבועה, מתוך שיכול היה לכפור בכול? עיון בשיטות הראשונים, תוך התמקדות בקשיים השונים שהן מעוררות, מביא את הרב שמואל טל למסקנה, שמחלוקת הראשונים בהבנת משמעות דברי רבה, יסודה במחלוקת עקרונית במחשבת ההלכה, החורגת מגבולותיהן של הלכות השבועה: האם ובאיזה תנאים רשאים הפוסקים לדרוש טעמי מצוות? ומהן ההשלכות שאותן ניתן ללמוד מטעמים אלו?