הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא - דינא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי על האתיקה הצבאית הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ מבוא לאתיקה צבאית גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל כופים על מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בן המצר - בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה (מאה רבנים) השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה קבלת עדות בטלפון או סקייפ חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג

מחאת הקוטג'- חרם צרכנים

הרב יהודה זולדן
יש מקום מבחינת ההלכה למחאה והטלת חרם צרכנים על מחיר הקוטג'. אך כמובן שלא ניתן לכפות את מי שאיננו רוצה להיות שותף במחאה.

זו לא פעם ראשונה שיש המנסים לארגן חרם צרכנים, ולא רק בגלל המחיר של המוצר. היו בעבר נסיונות להחרים מוצרים או חברות, בשל פגיעה בתנאי עבודתם של העובדים וזכויותיהם, בשל חילול שבת, ועוד. אך הפעם, סביב מחיר גבינת קוטג', זה כנראה מצליח. אם בעולם ניתן להיאבק ולעשות מהפכות שלטוניות באמצעות הפייסבוק, אצלנו נאבקים על הבית. על הקוטג'.

האם חרם צרכנים על מוצר, או על מוצרי חברה מסוימת, הוא דבר מותר על פי ההלכה? האם חרם צרכנים הוא מוסרי? לחרם שכזה יש נפגעים, ומעגל הנפגעים יכול להיות גדול מאד. יכולים להיות הפסדים לבעלי החברה, לספקים המייצרים את חומרי הגלם, לעובדי החברה שלא תהיה להם עבודה או שעבודתם תפחת, למשווקים, ולעוד גופים שקשורים לחברה. האם נכון הוא שכל מי שנראה לו שהמחיר לא הגון, או שהתנהלות מסוימת לא נראית לו, יארגן אחרים וישכנע אותם שלא לקנות את המוצר או את מוצרי חברה מסוימת?

הפקעת מחירים והפיקוח עליהם

חז"ל ראו את תופעת הפקעת המחירי בחומרה רבה: "ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית? אמר רבי אלכסנדרי: כנגד מפקיעי שערים, דכתיב: 'שבור זרוע רשע' (תהילים י, טו)". (מגילה יז ע"ב).

בעקבות זאת רבנים מנהיגים התערבו בחיי השוק והמסחר, מתוך הבנה שזו חובתם וזה תפקידם. כך כתב הרמב"ם: "חייבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, שיהיו מחזרין על החנויות... וכל מי שמפקיע את השער ומוכר ביוקר, מכין אותו וכופין אותו ומוכר כשער השוק" (רמב"ם הלכות גניבה פרק ח הלכה כ).

לא רק זאת. יש מוצרי צריכה מסוימים שמוגדרים כ"חיי נפש" לגביהם הכלל הוא שהרווח יהיה נמוך, עד ששית מההוצאות. בית הדין מפקח גם על כך: "בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך, ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם. ולא ישתכר המוכר יתר על שתות. במה דברים אמורים? בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון: יינות שמנים וסלתות" (רמב"ם הלכות מכירה פרק יד הלכות א-ב). לא ברור האם גבינות בכלל, וגבינת קוטג' בפרט, הם בכלל "חיי נפש", עם זאת ברור שמדובר על מוצרים שרבים מתייחסים אליהם כמזון בסיסי. מכל מקום,

בית הדין המקומי היה הגוף שפיקח על יושר והגינות בחיי המסחר, וגם על רמת המחירים. לבית הדין היו סמכויות אכיפה וענישה מרחיקות לכת. במסגרת מאבקם בהפקעת מחירים, הם יכלו לתקן תקנות שתבלום את התופעה באמצעות חרם צרכנים

 חרם צרכנים בהנהגת פוסקי ההלכה

אחד הכלים להתמודדות עם הפקעת מחירים המוזכר כבר במשנה ובתלמוד הוא סוג מסוים של חרם צרכנים. רבן שמעון בן גמליאל דרש ממוכרי יונים שיורידו את המחיר, שאם לא כן הוא יפטור את מביאות הקרבן באופן מסוים מלהביא את הקרבן. האיום עזר: "ועמדו קינין [פירוש: שתי תורים או שני בני יונה הם קן] ביום ההוא ברבעתיים" (משנה כריתות א, ז).

האמורא שמואל הזהיר את מוכרי ההדסים שעליהם למכור הדסים לא קטומים בשווים האמיתי, שאם לא כן הוא יורה להלכה כדברי ר' טרפון שאמר שניתן ליטול שלושה הדסים שראשיהם קטומים (סוכה לד ע"ב). פעם אחרת הזהיר האמורא שמואל את מוכרי הקדרות שאם לא ימכרו אותם בשווים האמיתי, הוא יורה שניתן להשתמש בקדרות ישנות לאחר הפסח (פסחים ל ע"א).

גם בתקופות מאוחרות היו מצבים שבשל הצורך הבלתי נמנע של הציבור להשתמש במוצרים העלו הסוחרים את המחיר, ורבנים הזהירו את הסוחרים שלא לעשות כן תוך איום בחרם. הרב מנחם מנדל קרומכל, רב העיר ניקלשבורג, התמודד מול גויים מוכרי דגים שהעלו את מחירי הדגים לקראת שבת וימים טובים, וקבע שאין לקנות דגים מספר שבתות (שו"ת צמח צדק [הקדמון] סימן כח).

כך הציג את הענין החפץ חיים בסימן הפותח את הלכות שבת: "אם מוכרי הדגים מייקרין השער, נכון לתקן שלא יקנו דגים איזה שבתות עד שיעמוד השער על מקומו. והנה בבאר היטב הביא דלא יעשו תקנה, רק אם הוסיפו המקח יתר על שליש מכמו שהיה מקודם. אבל באליהו רבה ובפרי מגדים כתבו דאף פחות משליש יוקר יש לעשות תקנה משום עניים" (משנה ברורה סימן רמב ס"ק ב). כמובן שהמניע לתקנות זו הדאגה לאוכלוסיות החלשות.

יש דוגמאות נוספות בספרות הפסיקה ולאורך הדורות, שתקנו תקנות נגד הפקעת מחירים. לא נכתב האם אכן היה חרם צרכנים, או שעצם האיום בחרם הספיק כדי לתקן את המצב. אך המכנה המשותף לתקנות הן שההובלה לחרם באה מצד מנהיגים רבניים, שגיבו או אף יזמו את חרם הצרכנים. מה גם שמדובר במוצרים הנדרשים לקיום מצוות כמו קרבן או ארבעה מינים, או אף דגים לשבת, שהוא לא באותה דרגת חובה כמו קרבן וארבעה מינים.

 

פיקוח מחירים בימינו

בתי הדין הרבניים כיום, אינם עוסקים בפיקוח על מחירים. את זה עושה הממשלה, וגופי צרכנות שנאבקים בעוולות שונות בתחום. מסתבר שגם כשיש פיקוח ממשלתי, זה לא מבטיח מחירים נמוכים ויעילות. יש מוצרי חלב שהם בפיקוח כמו החמאה, ובכל זאת מחירה עלה בשנים האחרונות בקרוב ל-40%.

יתירה מזו, על פי מחקרים שנעשו, פיקוח על מחירים מביא להקטנת ההיצע, ולפגיעה בשרות ללקוחות, כי אין תחרות. גם המצב ההפוך של ביטול הפיקוח על מחירי הגבינה לא הביא לתוצאה טובה. גבינת קוטג' אינה תחת פיקוח ממשלתי מזה חמש שנים. הצפייה היתה שתהיה תחרות בין שלושת החברות הגדולות והיחידות, וזה לא קרה. מחיר הקוטג' עלה מאז בכ-60%. גם יבוא של חלב מחו"ל והכנסת מתחרה חדש , לא מבטיח ירידה במחיר. על רקע עלתה שוב האופציה של חרם צרכנים.

חרם צרכנים משמעותו היא שהצרכנים מבקשים לפקח על המחיר על בסיס כוח הקניה שלהם. על פי ההלכה יש סמכות לבעלי ענין משותף לתקן תקנות גם במה שקשור למחיר מוצר. כך פסק הרמב"ם: "רשאין בני העיר לקוץ (=לקצוץ, לקבוע) להם שער לכל דבר שירצו, ואפילו בשר ולחם, ולהתנות ביניהם לכל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך" (רמב"ם הלכות מכירה פרק יד הלכה ט). סמכות בני עיר היא לקבוע את המחירים של מוצרים ואף של מוצרי יסוד כמו בשר ולחם.

אמנם בעידן הפייסבוק ואמצעי התקשורת האחרים, המושג "בני העיר" מקבל משמעות אחרת. אין מדובר על קבוצת אנשים המתגוררים בסמיכות תחת רשות מוניציפאלית אחת, אלא בקבוצת אנשים גדולה יותר שהמרחק הגיאוגרפי ביניהם, איננו משנה דבר. אך בכל זאת צריך ליצור איזה שהוא חיבור משמעותי ביניהם כדי שתהיה משמעות להחלטה ויכולת אכיפה. כשבני עיר או בעלי ענין מחליטים דבר מה, זה לאחר שיקול דעת ובחינה של כל ההשלכות. חתימה על עצומה איננה מחייבת אף אחד גם אם מאות אלפים יחתמו עליה, וגם אם בפועל, אזרחים רבים מאד לא יקנו את הגבינה. אי אפשר לכפות את המחאה על מי שלא מעוניין בכך.

הרמב"ם גם מסייג ומוסיף תנאי משמעותי ליכולת מימוש החלטה כזו: "במה דברים אמורים? במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה. אבל אם יש בה אדם חכם חשוב, אין התנאי שלהן מועיל כלום, ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קיבל התנאי. אלא אם כן התנה עמהם ועשו מדעת החכם, וכל מי שהפסיד לפי התנאי שאינו מדעת החכם משלם" (רמב"ם שם הלכה יא).

האם יש גוף כזה כיום? בהקשרים אחרים ודומים, בתוקף הסמכות של עובדים  להכריז שביתה כתב הרב שלמה זלמן אויערבך: "באותם המקומות שהרבנים והתלמידי חכמים שבעיר אינם מכניסים את ראשם בעסקי פועלים ושכר עבודה, הוי ליה [=יש לראות זאת] כאילו אין שם חבר העיר, וכמו שכתבו גדולי האחרונים: 'מי שהוא בעל הוראה ואינו ממנהיגי העיר, אפילו בלי דעתו תקנתם קיימת'. ...וכיון שכן אפשר דמהני שפיר (=מועיל) תקנותיהם של ארגוני הפקידים" (שו"ת מנחת שלמה חלק א סי' פז). אמנם באשר לשביתת מורים הכרוכה בביטול תורה הוא הציע להתייעץ עם רבנים ותלמידי חכמים.  

רבנים אינם מתערבים כיום בפיקוח על מחירים והתנהלות כלכליות אחרות. עיון נוסף בדברי הרמב"ם מלמד שהוא איננו כותב שמדובר על תלמיד חכם או גוף רבני כמו בית דין, אלא חכם חשוב המתקן את דרכי המדינה. בהקשר זה ניתן לראות את המועצה לצרכנות כמי שממלאת את הפונקציה הזו. המועצה לצרכנות היא חברה ממשלתית הפועלת שלא למטרות רווח  מכוח החוק, במטרה להגן על הצרכנים ולשמור על זכויותיהם, ואף היא תומכת במחאת הקוטג'. מכאן, שיש צדק והגיון בדרישה להוריד את המחיר של הקוטג'.

אין זה אומר שחייבים להסכים גם להחזרת הפיקוח הממשלתי על מחיר הגבינה. ניתן להסתפק באיום בחרם בדרישה להוריד את המחיר למחיר סביר והגיוני.

לסיכום: יש מקום מבחינת ההלכה למחאה והטלת חרם צרכנים על מחיר הקוטג'. אך כמובן שלא ניתן לכפות את מי שאיננו רוצה להיות שותף במחאה. מי שרוצה לאכול גבינת קוטג' ולשלם את המחיר הגבוה שמוטבע על הקופסא, שיהיה לו לבריאות ובתאבון.

 

הרב יהודה זולדן, מפקח מרכזי לתלמוד ותושבע"פ במינהל לחינוך דתי, משרד החינוך, ירושלים

 

פורסם בגיליון 724 של צדק מקור ראשון