הרשם לקבלת עדכונים

תגיות

ערבות הדדית חיי אדם עני המהפך בחררה תחרות דיני חברות סמכות השלטון המקומי שכנים דיני עבודה נזיקין שכירות דירה פשרה תיווך ועשית הישר והטוב טוהר הנשק העימות האסימטרי עדות טוען ונטען שבועה דינא דמלכותא חזרה מהתחייבות דיני חוזים קבלן פיטורי עובד שומרים קנסות הוצאה לפועל רישום בטאבו אודות המשפט העברי חוק הבוררות הסתמכות צדק מקור ראשון סקירת פסק דין הפרת חוזה הדין הבינלאומי הוצאת דיבה ולשון הרע דוגמא אישית התמודדות עם כשלים חוזים משפטי ארץ גבורה מצור פדיון שבויים משמעת מכר רכב אונאה אתיקה עסקית ריבית מיקח טעות קניין חוקי המדינה צדקה זכויות יוצרים מכר דירה משטר וממשל מידת סדום ערעור אומדן הוצאות משפט בתי המשפט מנהג הלנת שכר דבר האבד גרמא ומניעת רווח מאיס עלי עדות קרובים שטר בוררות חוקה הצעות חוק כלכלה יהודית צוואה היתר עיסקא הלוואה הסכם ממון בין בני זוג שמיטה מזונות ביטוח היתר עגונה יוחסין - מעמד אישי ירושה דיני ראיות דיני תנאים גזל דין נהנה שותפות מוניטין זכיונות נישואים אזרחיים ופרטיים השקעות מחילה בר מצרא מקרקעין מכר עילות גירושין סדר הדין המחאה / שיק מיסים וארנונה היתר לשאת אשה שניה השבת אבידה משמורת ילדים הדין הפלילי דיני משפחה לימודי אזרחות בתי הדין הרבניים עבודות אקדמיות שו"ת משפטי ארץ חלק א סמכות בית הדין ומקום הדיון כתובה משפט מנהלי הסדרי ראיה השכרת רכב אתיקה צבאית מתנה פרשנות חוזה חוזה לטובת צד שלישי מגורי בני זוג אונס ואיומים הקדש ונאמני הקדש חלוקת רכוש ואיזון משאבים הצמדה משפטי ארץ ד - חוזים ודיניהם תום לב פסולי דין ערך זכויות עתידיות גיור משומדים זכרון דברים עריכת דין אסמכתא חשבון בנק נאמנות אב על כשרות בניו ממזרות שיעורים במסגרת מרכז הלכה והוראה עד מומחה עד פסול מורדת פוליגרף זכות עמידה בירור יהדות כפיית גט שלום בית בוררות חיובי אב לבניו דת יהודית תקנות הדיון סופיות הדיון הסכם גירושין תלונת שווא אפוטרופסות הברחת נכסים פיקציה התחייבות מופרזת התיישנות גט מעושה אבידה ומציאה אופן קבלת עדות חיוב גבוה מסכום התביעה טענת אי הבנה בדיקות גנטיות חקירה וראיה ביוזמת בית הדין מדריך ממוני מעשי בעילת זנות פרשת שבוע יבום חדר"ג ייעוץ חקיקה טוהר המידות צנעת הפרט כשרות משפטית מחשבה מדינית רווחה יהודית רמאות וגנבת דעת היתר נישואין מדינת הלכה

קביעת מועד הקרע בין בני הזוג / פסק דין רבני 1921/11

הרב אברהם שמן, הרב מיכאל צדוק, הרב יצחק רבינוביץ ( בית הדין הרבני האזורי אשדוד)
בית הדין דן בשאלה מתי חל מועד הקרע לצורך איזון משאבים. הכרעתו היא שהמועד הוא כאשר האשה הגישה תביעה למזונות, זאת, למרות שמאז עברו שנים רבות בהן נולדו לבני הזוג שני ילדים. פסק הדין מבוסס על ניתוח החוק ופסיקת בתי המשפט

ב"ה

תיק ‏1921/11‏

בבית הדין הרבני האזורי אשדוד

לפני כבוד הדיינים:

הרב אברהם שמן – אב"ד, הרב מיכאל צדוק, הרב יצחק רבינוביץ

התובע:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד דוד אביטל)

נגד

הנתבעת:         פלונית (ע"י ב"כ עו"ד קרין פפרקופר)    

הנדון: קביעת מועד הקרע לעניין איזון משאבים

פסק דין

בפני בית הדין מונחת תביעה לחלוקת הרכוש ע"פ חוק יחסי ממון בין בני זוג.

הצדדים נישאו זל"ז באתיופיה בשנת 1989. לאשה אלו נישואין ראשונים ולאיש נישואין שניים ולהם חמישה ילדים משותפים. לבעל ארבעה ילדים מנישואים קודמים. הבעל עובד כחצרן בבית ספר והאשה מטפלת בקשישים. לבני הזוג דירה משותפת הרשומה על שם שניהם. הצדדים וב"כ חלוקים בשאלת קביעת "מועד הקרע" לצורך עריכת איזון המשאבים. לטענת ב"כ הבעל יש לקבוע את שנת 2001 כ"מועד הקרע" עת הגישה האשה את תביעת המזונות, לטענת ב"כ האשה יש לקבוע את שנת 2014 כ"מועד הקרע" בעת הגשת תביעת הגירושין של הבעל או בעת תביעת המזונות שקדמה לה.

רקע עובדתי

לאור חיי הנישואים המורכבים סוגיית מועד הקרע בתיק שלפנינו מצריכה עיון ושיקול דעת רחב. כהקדמה לדיון בסוגיה זו, נדרשים אנו לציין בפרוטרוט את ההשתלשלות ההיסטורית של העובדות, בקשות הצדדים וההליכים המשפטיים השונים שאותם ניהלו בבית הדין ובבית המשפט לענייני משפחה.

התערערות יחסי בני הזוג החלה עוד בתחילת שנת 2001 אז הגישה האשה בקשות למתן צווי הגנה [בהן מציינת האשה לטענתה כי קיימת אלימות מצד הבעל זה כשלוש שנים] ותביעת האשה לתשלום. צו ההגנה בוטל ביום 6.10.02 והוחלט כי על בני הזוג לחיות בהפרדה.

ביום 28.11.02 הגישה האשה תביעת גירושין בעקבותיה נתן ביה"ד ביום 27.10.04 פסק דין לגירושין. ביום 28.10.04, יום אחד לאחר מתן פסק הדין לגירושין, הגיש הבעל בקשה למשמורת הילדים. הצדדים זומנו לדיון ליום 26.1.05. ביום 11.11.04 הוגשה בקשה למציאת דיור חלופי. בקשה למשמורת הגיש הבעל ביום 30.11.04. משנוכח כי גבה טורא בין הצדדים החליט ביה"ד ביום 18.05.2005 על מתווה גירושין. עוד התקיים דיון על החזקת ילדים ביום 16.11.05. ובדיון מיום 22.3.06 קובלת האשה על העיכוב במתן הגט. נציין כי בקשות להגדלת דמי מזונות נתבעו גם במהלך שנת 2005.

בדיון שהתקיים ביום 5.4.06 שוב קובלת האשה על העיכוב במתן הגט. ביה"ד נוכח בעליות ומורדות ובמורכבות חיי הנישואין של הצדדים ומציין את העובדה כי נולדו לצדדים שני ילדים מאז צו ההפרדה: פ' נולדה ביום 2.8.03 ופ' ביום 16.9.05. לכן החליט ביה"ד להקפיא את פסק הדין לגירושין משנת 2002 והפנה את הצדדים לייעוץ. בדיון שהתקיים ביום 20.6.06 האשה לא הגיעה והוחלט על סגירת תיק הגירושין. במשך כל תקופה הזו שילם הבעל את המזונות בגלל תביעת המזונות ודיונים בביה"ד ובהוצל"פ ואף הוצאו כנגד הבעל צווי מאסר ביום 11.9.03 וגם בתקופה שלאחר פסיקת ביה"ד ביום 29.5.06.

לא נמצא בפנינו תיעוד המוכיח על דיון או הליך משפטי משנת 2006 – מועד סגירת תיק הגירושין עד לתביעת הגירושין של הבעל בשנת 2014, אמנם עובדה היא כי גם בתקופה זו שילם הבעל מזונות באמצעות תביעות משפטיות והוצל"פ. בכל משך תקופה זו הצדדים מנהלים חשבונות בנק נפרדים וצו ההפרדה לא בוטל. מאז נולדה לצדדים ילדה נוספת: פ' ביום 8.11.10.

ביום 10.4.14 הגיש הבעל תביעת גירושין. לטענתו, הוא לא קיים את פס"ד לגירושין משנת 2002 מכיוון שלא יכול היה לממש את זכותו בדירת המגורים ועתה משהתאפשרה לו זכות זו מגיש הוא את תביעת הגירושין. לטענתו אופי חיי הנישואין בינתיים היו ללא שינוי מהותי. מגורים בחדרים נפרדים, ניהול חשבונות בנק נפרדים ותשלום מזונות ע"י תביעות והוצל"פ. לטענת האשה משנת 2004 חיים בני הזוג כבעל ואשה לרבות יחסי אישות כסימוכין לכך מציינת האשה כי הביאו לעולם שני ילדים נוספים.

נמצא כי מחלוקת הצדדים היא על התקופה שבין פס"ד לגירושין שניתן בשנת 2004 עד תביעת הגירושין של הבעל בשנת 2014. האם במשך זמן זה נמשך הקרע הראשוני או שבני הזוג חזרו לחיי שותפות מסוימים ביחסים האופייניים לבני זוג עד לתביעת הגירושין האחרונה של הבעל.

דיון והכרעה

סמכות קביעת מועד הקרע

עפ"י חוק יחסי ממון על בני זוג לחלוק בחלקים שווים את המשאבים שנצברו במהלך חיי הנישואין המשותפים. בית הדין אמור לקבוע את מועד הקרע שלאחר מועד זה לא יאוזנו המשאבים והנכסים המשותפים. ביה"ד גם קובע את מועד החלוקה של הרכוש והנכסים המשותפים עד למועד הקרע שבין בני הזוג אף לפני הגירושין. כך נקבע בעקבות התיקון לחוק יחסי ממון בשנת 2008 בסעיף 5א לחוק יחסי ממון התשל"ג 1973:

א.       הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן:...

(2). קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חדשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה בית המשפט או בית הדין רשאי לקצר את התקופה האמורה בפסקה זו אם ניתנה החלטה שיפוטית המעידה על קיומו של קרע בין בני הזוג.

משמעות הדברים היא, שברגע בו ביהמ"ש או ביה"ד קובע כי תאריך מסוים הוא המועד שממנו החל הקרע בין בני הזוג, הרי שממועד זה והלאה אין לשתף ולאזן את הנכסים בין בני הזוג, ויש להתייחס אליהם מאותו מועד כאל נכסים נפרדים שאינם בשותפות. כך נפסק בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול בתיק 3369-21-1 על ידי כבוד נשיא בית הדין הרבני הגדול הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט"א:

"... סעיף 8 (3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג מקנה סמכות לקביעת מועד האיזון לאו דוקא בעת פקיעת הנישואין, ובתי המשפט גם נוהגים כך למעשה, וכך ראוי לנהוג כאן."

וכך נקבע בבג"ץ 2642/08 פלונית נ' כב' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים:

"בהקשר לסעיף 8 לחוק יחסי ממון קבע בית הדין האזורי כי אכן "ברירת המחדל" היא שמועד האיזון הוא מועד הגירושין אלא שיש חריגים לכך ו"כל ענין וענין נדון בפני עצמו ולא הרי קרע זה כהרי קרע זה".

עמדה זו עולה בקנה אחד עם הפרשנות שניתנה לסעיף 8 בבית משפט זה לפיה "סעיף 8 מאפשר גמישות רבה אשר נותנת בידי הערכאה השיפוטית כלים לאזן את הנכסים בין הצדדים באופן הוגן, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים כלכליים ואחרים" (בג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים, פסקה 12 (טרם פורסם, 13.12.2006) ) והשופט רובינשטיין אף קבע כי "בכל הנוגע להסדר איזון משאבים הותיר המחוקק שיקול-דעת נרחב לבית-המשפט (סעיפים 8-6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973) " (בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט (4) 614, 619 ז (2005) )... הנה כי כן בית הדין רשאי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת לקבוע מועד איזון מוקדם ממועד פקיעת הנישואין.

הגדרת מועד הקרע

אמנם החוק אינו מבהיר מהו בדיוק "הקרע" שאליו הוא מתכוון. נראה כי המחוקק ביקש לאמץ מבחן מהותי לעומת מועד טכני של נתינת הגט או חיים בבית אחד, כשבהעדרם של חיי זוגיות במשך תקופה של 9 חודשים מתוך שנה, זכאי כל אחד מהם לאיזון המשאבים. הבסיס הרעיוני עליו עומד יסוד זה הוא כי פירוק מהות חיי הנישואין עוד בטרם הגירושין בפועל משליך את הפירוק והשותפות הכלכלית הנגזרת מהם כבר אז. וכפי שכותבת השופטת סארי ג'יוסי בתמ"ש 3011-07:

"נראה אם כן כי המחוקק ביקש לאמץ מבחן מהותי המתמקד בטיב הקשר בין בני הזוג וייחס משקל משמעותי לקיום חיי זוגיות – אורח חיים תקין ושלום בין בני זוג, לעומת מבחן טכני של מועד הגירושין או חיים תחת קורת גג אחת."

אמנם מכיוון שחיי הנישואין ומהותם הם מדברים שבינו לבינה ולא ניתן או נכון לכמת או לגדור אותם בעין בשר ע"פ קביעות שרירותיות, ולא הרי קרע זה כהרי קרע זה ולא טבעם של בני זוג אלו כטבע אחרים, משמשים מאורעות ועובדות שונות כסימנים וסיבות לקרע מוגדר ומאותו הרגע ניתן לומר כי חלה הפרדה למעשה בין בני הזוג. לצורך זה ניתן להגדיר כי לצורך קביעת מועד הקרע יכול לשמש מועד בו הפסיקו לנהל קופה משותפת, מועד בו הגישו תביעות או מועד בו עזב אחד מבני הזוג את חדר השינה או את דירת המגורים. ניתן לסווג את מועד הפירוד לפי קרע פיזי: יציאה מבית מגורים, הפרדת מגורים, נקיטה בהליכים משפטיים. קרע כלכלי: הפסקת ניהול בית משותף. קרע זוגי: הפרת נאמנות מצד בן הזוג, אלימות, הגשת תלונה על אלימות. או קרע מנטאלי.

על פי הדעה הרווחת בפסיקה, הושם הדגש על ניהול קופה משותפת (אין הכוונה לחשבון משותף בבנק דווקא) ומשק בית משותף. כך, למשל, ב-ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי נפסק, כי מועד "הקרע" בין בני הזוג הינו מועד הפסקת השיתוף, כאשר במועד זה מפסיקים בני הזוג לנהל קופה משותפת ולאחריו נוהגים עפ"י הכלל "שלי-שלי" "שלך-שלך". עוד נפסק שם, כי מועד הקרע אשר ממנו וקדימה כבר לא מייחסים עוד שיתוף בין הצדדים – יכול להילמד מאירועים, כגון: עזיבת הבית או מועד הגשת התביעה, וכך נאמר שם:

"ברבים מן המקרים, הפירוד הממשי, שבו עוזב אחד הצדדים את הבית, הוא המעיד על קצה של כוונת השיתוף ברכוש. בדרך כלל מועד זה הוא המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש המשותף. אך בענייננו נקבע, בצדק, מועד הגשת התביעה כמועד הקובע."

ראה עוד ע"א 677/71: במקרה שלפנינו, תמימי דעים באי-כוח המערער והמשיבה גם יחד, כי פנייתה של האשה לערכאות בתביעת מזונות מאת הבעל, פירושה שימת הקץ לשיתוף שלהם במשאבים, לפחות ממועד הפניה. ראה גם ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי כי תביעה למזונות הרי היא אינדיקציה למועד הקרע [אם כי שם נפרדו בני הזוג קודם התביעה אלא שנמשך השיתוף ביניהם]. ומכאן שהגשת תביעה כנגד בן הזוג יכולה שתשמש אינדיקציה לקביעת מועד הקרע.

למרות האמור לעיל ברור כי קביעת מועד הקרע הינה שאלה עובדתית תלוית נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו. אין לקבוע מסמרות ולתלות את מועד הקרע במאורע מוגדר כזה או אחר. ככלל הדברים תלויים במכלול העובדות והמאורעות וכפי המשתקף מסיכום הנאמר בתיק הנדון למראה ולשיקול דעת הדיינים.

הכרעה

בהתמקד בפרק הזמן השנוי במחלוקת הצדדים, נראה נכוחה כי קשה לומר כי שררו בבית זה חיי שותפות סבירים המצדיקים שותפות רכושית. גם בפרק זמן זה התנהלה גביית המזונות באמצעות תביעות הליכים ודיונים משפטיים. גם אם נכסה עין השמש בכברה, ונאמר כי חיי השיתוף בתקופה זו היו דומים לחיי השיתוף בזמן שחיו כבעל ואשה בנוגע לניהול כלכלי, וכי מעולם לא היו חשבונות משותפים בין בני הזוג וזהו סוג שותפות כלכלית ייחודי האופייני לזוג זה, ואין להשליך מהתנהלות זו על מועד קרע מוגדר, אין הסבר הגיוני המניח את הדעת לבקשות משמורת מצד האב ולתביעות משפטיות וצווי מאסר מצד האשה. הגשת תביעות אלו כנגד הבעל הרי הם כמאורע המורה בבירור על המשך הקרע במהות חיי הנישואין. אין חולק כי מגורים בחדרים נפרדים בצורה מוצהרת ע"פ צו הפרדה שלא בוטל מעולם מהווים הוכחה לפירוד בין בני הזוג. מעשים אלו שומטים כל קרקע לחיי שיתוף כל שהם מינימליים, יהיו אשר יהיו, ומורים הוראה ברורה אם כסימן או כסיבה על קרע ממשי במהות שותפות הנישואין בין בני הזוג גם אם נקבל כי לא קיים קרע במישור ההתנהלות הכלכלית.

טענה זו תקפה גם לאור העובדה כי קוימו יחסי אישות בין הצדדים וגם הביאו שני ילדים לעולם. אין בכך כדי להסביר את התנהגותה של האשה לתביעותיה השונות גם לאחר הבאת הילדים וקיום יחסי אישות. במראה כולל אם נשים על כף המאזניים את עובדת הולדת הילדים למול חיי שיתוף הכרוכים בהליכים משפטיים וצווי הפרדה ומאסר, הכף האחרונה תכריע ותאמר כי גרסת הבעל מתקבלת כי היו אלו יחסי אישות שאינם מוכיחים על חיי נישואין תקינים.

גם העובדה כי ביה"ד הקפיא את פסק דינו לגירושין וכן ההחלטה לסגירת תיק הגירושין אינה מערערת את הקביעה כי התברר למפרע שהקרע מעולם לא נתאחה. אין לראות במאמצי הבעל לחזרה לחיי נישואין סבירים, אם אכן היו כאלו, ובהשלמה מסוימת עם המצב ובהשהיית תביעת הגירושין ממועד זכאותו למימוש המענק על הדירה ועד מועד תביעת הגירושין כהפסק ואיחוי הקרע הקיים. אם היה רצונה של האשה לאיחוי הקרע, ברור כי היה עליה להפסיק מיד את גביית המזונות באמצעות הליכים משפטיים לרבות צו מאסר. במסגרת המקרה דנן, נקבע כי בעצם העובדה שהאיש מתגורר בבית ואף קיים יחסי אישות עם האישה, אין בה ללמד כי חיי המשפחה ונישואי הצדדים חזרו למסלול הרגיל וכי הם קיימו אורח חיים תקין וכי הקרע הראשוני שהיה בשנת 2001 היה ארעי וחולף.

עוד נראה לומר כי אם במקרה רגיל חזקת השיתוף הוא חזקה ראייתית, שלהוכחתה אין צורך להוכיח שלום בית מתמשך, אלא די בהוכחת מינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת, ללא קרע וללא פירוד של ממש. הרי שבנדון זה הוא להיפך, לאור מורכבות חיי הנישואין הפרדת החשבונות והצווים השונים נראה כי על האשה הנטל להוכחה על קיום השיתוף הנדרש. ודומה שעל אלו לא תכסה גם העובדה כי נולדו להם ילדים נוספים.

החלטה

לאור האמור ביה"ד קובע כי מועדי הגשת תביעת המזונות וצו ההגנה הם המועדים המהווים את הקרע הממשי במהות חיי הנישואין. הליכים אלו לא הופסקו ולא נתבטלו מעולם ע"י האשה במשך כל תקופה זו הנטענת על ידה לשיתוף. לא ניתן לראות בהשלמת ובהמתנת הבעל עם מצב זה כחזרה לחיי שיתוף ולמפרע מתברר כי מעולם לא נתאחה קרע זה. ולכן יש לקבוע כי מועד הקרע הוא תאריך 3.5.01 מועד הגשת תביעת המזונות.

מותר לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום ח' בשבט התשע"ו (18.1.2016).

הרב אברהם שמן – אב"ד              הרב מיכאל צדוק                     הרב יצחק רבינוביץ