הרשם לקבלת עדכונים
יג.א הזכות להתפטרות
מאז שעם ישראל שמע את קול ה' בהר סיני המכריז "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"[1] המשיך הקול להדהד בעולם ולהודיע "עבדי הם – ולא עבדים לעבדים"[2]. גם כאשר הייתה העבדות עניין מקובל בכל העולם כולו, התורה הגבילה ואסרה את העבדות, לכל הפחות בתוך עם ישראל[3]. זאת, הן מתוך השקפה חברתית[4] והן מתוך תפיסה רוחנית אשר רואה בכל שעבוד של אדם לאדם אחר פגיעה בחובה להיות משועבד אך ורק לה':
אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" – ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו?![5]
אולם מהו ההבדל בין עבד ובין עובד, מדוע העבדות מגונה והעבודה מותרת? הרי על פי התורה ההבדל אינו נובע מרמת החיים שלהם, ואף לא מסוג עבודתם. להפך, האדון מחויב לדאוג לכך שרמת החיים של העבד תשווה לרמת החיים בה הוא חי[6], ואסור לו לדרוש מהעבד לעסוק במלאכות משפילות[7]. לעומת העבד, שכרו של הפועל, נתון לכוחות השוק, ולעיתים אינו מספיק לו בכדי להתקיים. כמו כן ניתן להעסיק את הפועל בכל עבודה בזויה, שכן כל עבודה באשר היא מכבדת את בעליה[8].
על פי ההלכה ההבדל ביניהם נעוץ בזכותו של הפועל להתפטר בכל עת שיחפוץ בכך[9], למעט חריגים שידונו להלן. זכות זו עומדת לפועל אפילו אם קיבל את כל שכרו מראש[10], וכפי שראינו בפרק הקודם, היא חד צדדית, והמעסיק אינו מחזיק בזכות דומה[11].
יתר על כן, הואיל וזכות זו אינה רק זכות חברתית אין הפועל רשאי לוותר עליה[12]. גם אם עשה כן ואפילו עשה על כך מעשה קנין[13] וחתם על חוזה השולל ממנו את הזכות להתפטר[14], אין לוויתור תוקף וזכות מקודשת זו עומדת בעינה[15].
זכות ההתפטרות בקבלן – בהקשר של זכות ההתפטרות ההלכה מבחינה בין פועל ובין קבלן[16]. זכות ההתפטרות עומדת במלואה לפועל בלבד. קבלן אינו זכאי לכך כיוון שלעולם לא ייחשב לעבד. קבלן אמנם עובד קשה אך הוא עצמאי לחלוטין, הוא זה שקובע באיזו שעה יתחיל את עבודתו ומתי ישוב לביתו ו"אין זה עבד אלא לעצמו"[17]. לכן אחר שנכרת הסכם במעשה קניין[18] או בחתימת חוזה עם הקבלן הוא אינו רשאי לחזור בו[19] ועליו לספק את המוצר או את השירות כפי שהתחייב.
[1] שמות כ, ב.
[2] בבא מציעא י, א.
[3] תורת כהנים בהר, ה; רמב"ם עבדים, א, א. לדעת ר"י הזקן, תוספות בבא בתרא יג,א, ד"ה כופין, זהו איסור מדאורייתא.
[4] הראי"ה קוק, שו"ת אורח משפט, כא: "דעיקר כונת התורה שלא יהיה אדם מישראל משועבד בדרך שפלות לזולתו, משום שעבדי הם וראוי שיהיו מכובדים".
[5] קידושין כב ע"ב.
[6] רמב"ם עבדים א, ט.
[7] רמב"ם שם, ז.
[8] נדרים מט ע"ב.
[9] בבא מציעא י ע"א: "אמר רב פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום... דכתיב כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים"; שולחן ערוך חו"מ שלג, ג.
[10] שו"ת מהרי"ק, קפא; שולחן ערוך חו"מ שלג, ג. מובן שהעובד חייב להשיב למעסיק את השכר העודף שקיבל, אך זכותו להתפטר אינה מותנית בתשלום חוב זה מראש ובכך שונה העובד מעבד המוכר את עצמו שיכול להשתחרר רק אם ישיב את חלקו היחסי של הכסף שקיבל בעת המכירה. אמנם, עיינו ברש"י בבא מציעא י ע"א, ד"ה כי הדר; הגר"א חו"מ שלג, יא, שהזכות להתפטר מותנית בהשבת השכר העודף שקיבל העובד.
[11] שולחן ערוך הרב, או"ח, מהדורה בתרא, רמג. ועיינו בערוך השולחן חו"מ שלג, ח. הסבור שמכיוון שהעובד יכול לחזור בו אין לשלול זכות זו מן המעסיק.
[12] פתחי חושן שכירות, י, הערה א.
[13] שו"ת הריב"ש, תעו; ש"ך חו"מ שלג, יד. ועיינו בריטב"א בבא מציעא עה ע"ב, ד"ה להביא; שו"ת אורח משפט, כא, לדעתם הפועל יכול לוותר על זכות זו, ולמעשה להפוך עצמו לעבד בצירוף מעשה קניין. למעשה מנהג בתי הדין לאפשר לעובד לחזור בו גם אחרי ביצוע מעשה קניין ראו פסקי דין רבניים ו עמ' 158.
[14] כפי שראינו לעיל פרק ד, סעיף ב, חוזה בכתב דינו כקניין בשטר.
[15] זכות זו מוגנת בסעיף 3 לחוק החוזים (חלק כללי) (תשל"א).
[16] בבא מציעא עז ע"א. אמנם ההבחנה בגמרא מצומצמת לנושא מחיר ההתפטרות.
[17] רש"י בבא מציעא עז ע"א, ד"ה שאני.
[18] ש"ך חו"מ שלג, ד; נתיבות המשפט קפא, ה. ועיינו בפרישה חו"מ שלג, ב, שלדעתו גם אם הקבלן התחיל בפועל בעבודתו הוא אינו רשאי להתפטר גם אם לא עשה מעשה קניין נוסף, כגון, חתימה על חוזה בכתב.
